תוכן

יא) וסוד הענין הוא, כי הנה טבע הנקבה לעלות ולבקש את הזכר, כמ"ש ואל אישיך תשוקתיך. אבל אין הזכר חשק לעלות אחר הנקבה כנזכר. כי היא צריכה אליו, ואין הוא צריך אליה. ולכן אם החסדים יעלו תחלה, גם הגבורות ימשכו ויעלו עמהם. אבל עתה שהגבורות עלו למעלה, שהם הנקבות, לא עלו החסדים עמהם. והנה הדעת של ז"א, הוא היסוד דאימא, שבו עיטרא דחו"ג. והיסוד הזה דאימא ירד למטה. וכאשר בן זומא הוציא הגבורות הדעת, שהוא היסוד דאימא שנפל למטה, יצא חצי הדעת שהם הגבורות, ולא נשארו בו רק החסדים. ולכן נענש, שגם הוא יצא מדעתו.