תוכן

יא) ומצאתי ראיה למה שאמרתי, שדוד לקח לו לחלקו נקודת ציון, ממ"ש בזוהר בפרשת פנחס בדף רי"ג ע"ב, וז"ל, ר' יצחק אמר, כל בר נש דאית ליה חולקא בצדיק, ירית להאי ארץ, כמה דכתיב ועמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ כו'. והאי צדיק חסיד אקרי, אמר דוד, בתר דבהאי אתר אחידנא, חסיד אני, ובגין כך, שמרה נפשי לאתקשרא בך הכונה, שהוקשה לו, מ"ש הכתוב כי חסיד אני, כי מדה אחרונה היא מדת הדין הרפה. ואיך יקרא דוד האחוז בה, חסיד, ממדת החסד ולפיכך אמר ר' יצחק, כל מי שיש לו חלק בצדיק, שהוא אות ברית קדש, יורש הארץ העליונה, כדכתיב ועמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ. ביאור הדבר הוא: כי כל הנזהר שלא לחלל בריתו, ולקדש עצמו בו, יש לו חלק בברית העליון, ונעשה מרכבה אליו כיוסף לבא על ידו שפע לארץ העליונה, ונעשה בעלה דמטרוניתא, והבעל יורש את אשתו, וזמ"ש וירית להאי ארץ. ודקדק באומרו דאית ליה חולקא בצדיק, ולא אמר דאחיד בצדיק, להורות, כי כל מי שנזהר באיזה דבר הנוגע באות ברית קדש, ויש לו בו קצת חלק, בין רב בין מעט, יורש הארץ, כי עכ"פ בא שפע על ידו לארץ העליונה, כפי שיעור זהירותו וקדושתו בו, אם מעט יבא שפע מעט, ואם רב רב. וזמ"ש כל בר נש דאית ליה חולקא בצדיק כו' וזמ"ש לעולם ירשו ארץ, אם מעט ואם הרבה. ודאי צדיק שהוא היסוד, חסיד אקרי, בקבלו שפע מחסד עלאה, ומבסם לנוקבא, באתר דאקרי ציון, עם הטיפה הזרעית היורדת מן המוח העליון, ואז יקרא חסיד: חסד י', כי חסד הוא חסד עלאה. וי' רומז לפי האמה, היורדת דרך שם החסד העליון כנודע. ואמר דוד, באתר דהאי, פירוש: מקום כניסת היסוד הקדוש, שם אחיזת דוד, והיא נקודת ציון, וראוי שגם הוא יקרא חסיד, אחר שטיפת החסד העליון נכנסת שם בנקודה ההיא. ובג"כ שמרה נפשי, שהיא המלכות, מהקליפות שהם סביבותיה, ותתקשר ביסוד, כמער איש ולויות. באופן כי כל הקליפות והדינין נתבסמו ויתבטלו כאשר תתחבר נקודת ציון עם אות ברית קודש. ותקרא גם היא חסיד בשם בעלה, על שם חסד עליון היורד דרך פי האמה, ונכנס ברחם הכלה, והיא מקבלתו ונעשית חסד, והדין בטל והרחמים גוברים, וקליפות לא יהיה להם בה אחיזה, ותהיה מצה שמורה לבעלה, וגם חסידה בשמים. וזמ"ש, שמרה נפשי כי חסיד אני. והכונה לומר, כי עם היות שכל ישראל, בעשות המצות הנוגעות באות ברית קודש העליון, נעשים מרכבה ליסוד לקבל שפע ממנו. כמו שמלכות מרכבה אליו, והם עומדין במקומה, ויורשין אותה לעשות פעולתה, והיא מקבלת מהם אותו שפע, וזה הוא ענין נכון בפירוש ירושת הארץ מה הוא, כי הוא בענין מי שיורש חבירו, ויושב תחתיו, וממלא מקומו. כן ענין הצדיקים. בעשותם המצוה, ירשוה, לקבל שפע ומזון לתחתונים, ונמצא שהם עושים פעולת הארץ העליונה, ויורשין מקומה בבחינה זו. ולא עוד, אלא שמשפיעין בה. ונמצא שהם ליסוד, בדמות הארץ העליונה. ולארץ העליונה, כדמות צדיק העליון, כיון שמשפיעים אליה. ולפיכך נקראים צדיקים, ויורשי ארץ, אחר שמקבלים מהצדיק העליון, במקום הארץ העליונה. ומשפיעים בה, כמו הצדיק. האמנם לא יקראו חסידים, זולתי דוד המלך ע"ה, כי נעשה מרכבה ליסוד בבחינת הזווג, אשר בבחינה זו נקרא צדיק העליון חסיד. ולהיות כי דוד נעשה אליו מרכבה בבחינה זו, והיא היא נקודת ציון, אשר בה יכנס אות ברית קודש העליון, כבית רחם לאשה. ולפיכך אמר, באתר האי דאחידנא. ולפיכך קרא עצמו חסיד. נמצא, שכל ישראל הם בבחינת צדיקים לבד, לתת שפע ומזון לתחתונים. ודוד בבחינת חסיד לזווג, להיות נשמות לתחתונים. וזמ"ש שמרה נפשי כו', וזה נכון.