תוכן

יא) כך אזדרע שמא גליפא מפרש במ"ב אתוון בעובדא דבראשית. הענין הוא, שהם מיין דכורין המתפשטים משם ההויה. שהם: יהו"ה. יוד הא ואו הא. יוד ואו דלת, הא אלף, ואו אלף ואו, הא אלף. הרי מ"ב אותיות, עם מלויו, ומילוי דמילוי. ונזרעים בתוך שם מ"ב הנזכר במע"ב, היוצא מבראשית עד ב' דובה"ו. והנה מ"ב אותיות, הם ל"ב הנתיבות, ועשרה מאמרות. ול"ב נתיבות נמשכין מחכמה, בסוד המוח המתפשט לל"ב נתיבות, ויורד דרך חוט השדרה, ועובר בכל י"ס הזכר, ומושך כחם עד ברית קדש סיומא דגופא. והזרע ההוא, נכנס בנקודת ציון, ונזרע בתוכו, בסוד שם בן מ"ב, הנזכר במעשה בראשית. ושם מצטיירת הנשמה הקדושה, על ידי שם בן מ"ב זה. ולכן מידי עלות הנשמה בכל לילה, לא תוכל לעלות, אלא על ידי שם זה, בכל לילה שם מיוחד, בשתים יכסה פניו כו', כנזכר בספר התקונין בכתיבת יד. ועוד אני צריך למודעי בלשון זה, עד יערה עלי רוח ממרום.