תוכן

יא) והנה התחיל להתפשט קו אחד מן אור א"ס אל תוך חלל המקום ההוא, ודרך הקו הזה ירד האור ונתפשט תוך החלל הזה, בשתי בחי': אחת, בבחי' עגולים זה בתוך זה. ואחת, בבחינת קו יושר ביושר ממעלה למטה, כמו שיתבאר בע"ה למטה. ואמנם הבחי' האחת היא, כי בהיות האור מתפשט תוך המקום הזה בבחינת עגולים, מוכרח הוא שישאר הפסק מעט בינן לבין הא"ס עצמו, שאם יתדבקו יחד יחזור הדבר לכמות שהיה בתחלה, ויהיה הכל בחי' א"ס. גם מוכרח הוא, שהאור הנז' יתפשט במקום ההוא דרך עגול, כדי שהנאצלים ההם יהיו מתחברים אל הא"ס בהשואה אחת מכל צדדיהם. וכבר נתבאר כי אין ההשואה נכונה. כמו בענין העגולה. ונמצא כי תחלה נמשך קו דק מהא"ס תוך המקום ההוא, ותכף התחיל להתפשט בבחינת עגול אחד בתוך עגול הא"ס עצמו, האמנם לא נתחבר עמו, אמנם נשאר הפסק בינו לבין הא"ס הסובב עליו. והעגול הזה הראשון, הוא עליון משאר העגולים, ונקרא כתר. ואח"כ נתפשט עוד הקו הנז', ונתעגל עגול שני תוך העגול הראשון, וגם הוא מרוחק ומופסק מעט מהעגול ההוא, ויש אויר פנוי ביניהם, ועגול השני הזה נקרא חכמה. ועל דר"ז נתפשטו עגולים רבים זה בתוך זה לאיך קץ ומספר, וכמו שיתבאר. ונמצא כי ע"י כן, יהיה יתרון לספירה זו על חברתה, כי העגול הראשון העליון מכלם הסובב לכלם, הוא מתדבק עם הא"ס ונכלל בתוכו, יותר מהעגולים האחרים. ונמצא כי עגול הכתר, קרוב אל העגול דא"ס, יותר מעגול החכמה, ולכן מעלת הכתר גדולה מן החכמה. ועל ד"ז בכל שאר העגולים, עד שנמצא כי עגול הפנימי מכלם, היושב באמצע נקודת מרכז כל העגולים הוא הגרוע במעלה, כי הוא מרוחק מהא"ס יותר מכלם, כי כלם מפסיקים בינו לבין הא"ס.