תוכן

יא) ולא עוד, אלא שאף גם הקו ההוא, היה בתכלית הדקות, בלתי עב ורחב, וזה כדי שהאור הנמשך אל הנאצלים, יהיה במדה ובמשקל, דבר קצוב הצריך להם, כי הנה לסבה זו נקראו הנאצלים בשם י' מדות, ובשם י' ספירות, ולהורות כי יש בהם מדה קצובה ומספר קצוב, מה שאין כן באין סוף עצמו. וכמו שביארנו בספר הזהר פרשת פינחס, בר"מ דף רנ"ז ע"ב, וז"ל, פקודא תליסר ק"ש וכו', אבל לאו דאית ליה מדה, ולא שם ידיע, כגוונא דספירות דכל ספירה וספירה אית ליה שם ידיע, ומדה, וגבול ותחום וכו', וכן בספר יצירה פ"ק, י' ספירות בלימה, עומק ראשית ועומק אחרית וכו'. ובהקדמה זו יתבאר לך ענין פסוק ויברא אלהים את האדם בצלמו בצלם אלהים ברא אותו, אשר כל החכמים הפשטנים והחוקרים נתערבבו בענין זה, איך יסבול הדעת לומר שיש ח"ו ציור אדם, במדות קצובות, והרי הקב"ה אין לו גוף, וכח בגוף, ואין לו לא ראשית ולא אחרית. וכמעט מונעים עצמם מלעסוק בחכמת ספר הזהר מפני קושיא זו, המערבבת שכלם. ואמנם אצל היודעים בחכמה זו, עליהם נאמר אשר יומרוך למזימה, ומסירים השגחתו ית' מעל ברואיו ח"ו כדברים האלה. אבל אנו, אין לנו אלא שהי' ספירות יש להם מדה קצובה לכל אחת מהם, ומספר קצוב, כדי שיהיה להם בחי' השגחה קצובה בתחתונים, כפי הצריך להם, וזה מוכרח. וכמו שנתבאר במאמר פינחס שזכרנו.