תוכן

יא) נחזור לעניינינו, שלא יש אלא ה"ח לבד, לפי שבהם נעשים המלאכות בגלוי, כל אבר א' חסד א', אמנם יסוד ומלכות, שכל פעולתם בהעלם, לא נתייחד להם חסדים בפני עצמם, אלא כללותם, כדפירשנו, לזה הברכה היא על הלולב, שכל הארתם בו, וכאלו מברך על כולם, ועל ידו מקבלים הארה כולם, שהוא הוא העולה למעלה, ומעורר הכל כדפירשנו. ולולב גי' חיים, רמז ליסוד כדפירשנו. וע"י לולב שהטיפה יורדת מן המוח שהיא חכמה, ונכנסת תוך חוט השדרה, ויורדת תוך היסוד, והיא כלולה מח' הויות, בח' ספירות: דעת, חג"ת נהי"מ, הרי ל"ב. ועיקר טיפת הזרע, היא מציאות חסד, וחסד עולה ע"ב. ובזמן שהיה בה"מ קיים, והיה הזיווג ע"י כל פרצוף ז"א, היה חסד שלם. ובזמן שאין זווג בשלמות, שישראל בגלות, שנגנז החצי, ולא נשאר אלא ל"ו, ואפילו אותו החצי, אינו יורד אלא מהנתיב הגנוז תוך הבינה, שלעולם נובעת ביחד לקיום העולמות, ונקרא זיווג חיצוני, כי הוא בתוך בינה, והפנימי הוא בתוך החכמה. ואלו השני זיווגים דוגמתם למטה ביסוד דזו"ן, זיווג שאינו שלם, ונקרא זיווג חיצון, בסוד בנימין. וזיווג פנימי, בסוד יוסף, וזה אינו נעשה בזמן הגלות. וזהו פי' לו חכמו ישכילו זאת, פי' אלו היו עושים הכנה להמשיך ל"ו הגנוז בחכמה, ישכילו זאת שהיא המלכות, ולא תהיה דלה, לומר עליה אשרי משכיל אל דל, אלא היא תהיה במדרגות משכיל למה שלמטה הימנה, ויהיה אור הלבנה כאור החמה.