תוכן

יא) וצריך שנבאר, מה ענין זה החלק שנוטלין כל שאר המיין נוקבין, שבאים אחר כך מההיא רוחא קדמאה. ולכן צריך שנבאר תחילה, כי הלא דוגמת שהנקבה מעלת מיין נוקבין, גם הזכר יהיב אח"כ מיין דכורין. והענין, כי כמו שהמיין נוקבין הם משם ב"ן, שהם הגבורות. כך המיין דכורין הם משם מ"ה החדש מלמעלה כנ"ל. וא"א להיות שום זווג, ושימשיך הזכר מים זכרים, אם לא שיקבלם וימשיכם מלמעלה. כי אותם החסדים והגבורות שלקחו זו"ן בעת אצילותם בפעם הא', היתה לצורך גופם לבד. ונתפשטו החסדים בגופא דז"א, והגבורות בגופא דנוקבא כנ"ל. אך לא להוציא תולדות. ומשם ואילך, צריכים לחזור ולקבל מוחין חדשים, מכל זווג וזווג מלמעלה, להמציא נבראים חדשים. ונמצא כי בהזדווג הז"א עם נוקבא, צריך שיעלו הם בסוד מיין נוקבין תחילה עד או"א, ואז או"א מעלים מיין נוקבין לא"א. וכן עד"ז עם רום המעלות. ואז גורם שישפיעו משם מיין דכורין שהוא שם מ"ה החדש, כי גם הוא כולל חסדים וגבורות, שהוא הדר ואשתו מהיטבאל, ויורדין מזה לזה עד או"א. ואז או"א מזדווגים, ומקבלים אותו השפע, ונותנים אותו בסוד מוחין חדשים לבניהם זו"ן. ואז מזדווגים גם הם, כי א"א להמשיך טיפת זרע אלא מן המוח. וכיון שיש ולהם מוחין מזדווגים, ואז הז"א שלקח פי שנים מהמוחין, שהם חסדים וגבורות שבדעת, אשר משם המשכת טיפת הזווג, בסוד וידע אדם את אשתו, ונותן הגבורות בסוד זווג לאשתו, ונותן אח"כ גם החסדים. ואז הנקבה גם היא מעלה את הגבורות שבה בסוד מיין נוקבין, ואינה יכולה להעלותם אם לא בכח ההוא רוחא קדמאה.