תוכן

יא) ולכן בענין זו"ן, הזכיר לשון המדה, שצריך להבדיל ולהפריש בין זו"ן, וזה על ידי מדה המתמלאת, וחוזרת פעם אחרת להתמלאות מיין תתאין. משא"כ בזרת, כי כולו לצורך ז"א הנק' שמים, כי מ"י שהוא בראש הפסוק, תיכן השמים בזרת. וענין תיכן, הוא שנותן קצבה וגבול ותחום, וע"י הזרת מדד בו, ואמרה עד כאן יהיה גבול מוח חכמה. וע"כ יהיה חסד. וע"כ יהיה נצח. ועד"ז בקו שמאל, ובקו אמצעי. ואחר כך וכל בשליש עפר הארץ, פירוש, כי מדדה הבינה בשליש עליון של ת"ת דז"א, שהוא מקום החזה, ושם בשליש ההוא, יוצאת מדת מלכות נוקב', הנק' עפר הארץ, כנז' באדרא דנפקי מבין חדוהי מבין תרין דרועין דיליה. וז"ס המזוזה, שהיא המלכות כי מזוזה גימטריא אדנ"י, וראוי ליתנה בסוף שליש עליון של הפתח, לרמז אל המלכות, שיצאה בשליש עליון של ת"ת דז"א, בסוד והיה שדי בצריך, שהוא שם שדי, המגין מהקליפות, הנקרא צרי"ך. כי לכך יצאה המלכות שהיא המזוזה באחורי ז"א, כדי שלא יהיה אחוזה אל הקליפות באחוריו כנ"ל, לכן יש כח בשם שדי, להבריח הקליפות, שהם צרי"ך. (שדי ר"ת שומר דלתות ישראל).