זהר

יא) מ"ט. בגין דכיון דצלי צלותיה, ואודי על חובוי, מכאן ולהלאה, אחזי גרמיה, דמסר נפשיה למאריה ברחימו. לדוד אליך ה' נפשי אשא. וניחא ליה לההוא סטרא דשרייא ביה מותא, ועביד ליה נייחא בדא.

פירוש הסולם

יא) מ"ט בגין דכיון וכו': מהו הטעם. הוא משום שכבר התפלל תפלתו והתודה על עונותיו, מכאן ולהלאה, יראה את עצמו, שמסר נפשו לאדונו באהבה. ויאמר, לדוד אליך ה' נפשי אשא. והוא לרצון לאותו הצד ששורה בו מות, דהיינו אל המלכות, בשעה שמקבלת משמאל, ולא מקו האמצעי, ועושה לו נחת בזה. (עי' זהר תרומה אות מ"ה בהסולם ד"ה ביאור).