זהר

יא) אמר רבי חייא, כתיב וימצאו איש מקושש עצים ביום השבת. מאן עצים הכא. ומאן הוא דא. אלא דא צלפחד, והוה דייק על אלין אילנין, הי מנייהו רב על אחרא, ולא חשש ליקרא דמאריה, ואחלף שבת לשבת. הה״ד, כי בחטאו מת, בחטא ו׳ מת. בגין כך, הוה דיניה סתים, ולא אתפרש דיניה. כדינין אחרנין. בגין דמלה דא בעי בחשאי וסתים ולא גלייא. וע״ד לא אתמר באתגלייא, וקב״ה עבד יקר ליקריה.

פירוש הסולם

יא) אמר ר׳ חייא וכו׳: אר״ח, כתוב וימצאו איש מקושש עצים ביום השבת. מה הם העצים שבכאן ומי הוא זה האיש. ומשיב, אלא זה צלפחד, שהיה מדייק לדעת באלו האילנות, שהם ז״א ומלכות, איזה מהם גדול מן האחר, ולא חשש לכבוד אדונו והחליף בין שבת לשבת. הה״ד כי בחטאו מת, שפירושו בחטא ו׳ שהוא פגם בז״א שנקרא ו׳ דהויה, הוא מת. ומשום זה היה דינו סתום ולא נתפרש דינו, כדינים אחרים. כי כתוב מקושש עצים סתם. משום שדבר זה צריך להיות בחשאי, וצריך להיות סתום ולא גלוי. וע״כ לא נאמר בגלוי, והקב״ה עשה כבוד לכבודו.
פירוש. כי יש בנוקבא ב׳ מצבים, מצב א׳ כשהוא גדולה כמו ז״א, כלומר ששניהם במדרגה אחת, שז״א מלביש קו ימין דבינה והנוקבא מלבשת קו שמאל דבינה, ואז אינה בזווג עם ז״א, כי מקבלת הכל מבינה, ואינה צריכה לז״א. ומצב ב', אחר המיעוט, שחזרה לבחינת נקודה תחת היסוד דז״א, ונבנית משם לפרצוף שלם פב״פ עם ז״א, אמנם נחשבת כבר למדרגה תחתונה מז"א, ששורשה בנקודת החזה דז״א (כמ"ש ב״א מאות ק״י עד אות קט״ו ע״ש). ובמצב א׳ הנוקבא בפרודא מז״א והיא באחורים ומלאה דינים. ובמצב הב׳ היא מלאה בכל השלמות. וביום השבת היא בזווג עם ז״א פנים בפנים ומלבישים לאו״א עלאין. והחטא של צלפחד היה, שביום השבת שז״א ונוקבא הם בתכלית קומתם פנים בפנים היה הוא מקושש עצים, עצים, פירושו ב׳ העצים, שהם עץ החיים שהוא ז״א, ועץ הדעת שהוא הנוקבא. מקושש, פירושו שהיה מקיש ומשוה העצים. שהם ז"א ונוקבא שיהיו שוים זה לזה, כמו שהיתה הנוקבא במצב הא׳. ונמצא בזה שהפריד הנוקבא מזווג פב״פ עם ז״א שביום השבת, והחזירה לפירוד ואחורים כמו שהיתה במצב הא'. ולא עוד אלא שהחשיב מצב הא׳ של הנוקבא על בחינת הזווג דפנים בפנים שביום השבת, כי דחה זווג הזה דפב״פ, והחזיר הנוקבא לפירוד ואחורים, ובזה עשה פגם גדול במדרגת ז״א, ובכל מדרגת השבת, כי החשיב האחורים דנוקבא יותר מפב״פ של ז״א. וז״ש, והוה דייק על אלין אילנין הי מנייהו רב על אחרא, שהיה רוצה להחזיר הנוקבא למצב הא', והתבונן לדעת אם מצב הא' והפרודא של הנוקבא אינה חשובה יותר מפב״פ של ז״א. ולא חשש ליקרא דמאריה, ולא איכפת לו שמבזה בזה כבוד ז״א, ואחלף שבת לשבת, כלומר שהחליף חשיבות הגדול של זווג פב״פ ביום השבת, על בחינת שבת של חול (ועי' פרשת קרח אות נ״ו) שהיא הג״ר דאחורים של הנוקבא שבמצב הא׳, שה״ס עצה״ד טוב ורע.
וז״ש בגין כך הוה דיניה סתים וכו' בגין דמלה דא בעי בחשאי וכו׳: כי ענין חטא הזה שהיה מחשיב מדרגת הנוקבא על ז"א, אינו לכבוד לנוקבא, וקב"ה עבד יקר ליקריה, שז״א עשה כבוד לכבודו. דהיינו שעשה כבוד למלכות הנקרא כבוד, שלא לגלות ההקפדה והחטא על מי שמחשיב הנוקבא ביותר. שזה אינו לכבוד הנוקבא. וסוד החטא הזה מרומז בשמו שנקרא צלפחד, שהוא אותיות צל פחד. כי מאחר שז״א ממעט הג״ר דשמאל ומשאיר רק הו״ק דג״ר (כנ״ל ב״א דף ס׳ ד״ה מחלוקת) נבחן שעושה צל על הג״ר דשמאל. אמנם על צל הזה נאמר, שהנוקבא אמרה, בצלו חמדתי וישבתי, כי מקודם לכן במצב הא׳, אע״פ שלא היה לה אז צל על הג״ר, עכ״ז היתה סתומה ולא עשתה פירות. אבל עתה כשקבלה הצל מז״א, ופריו מתוק לחכי, כי עתה יש לה פירות ממנו. אמנם צלפחד, פחד מן הצל הזה, והיה רוצה לבחור מצב הא', שאז לא היה שום צל על הנוקבא. ובשביל זה מת.