זהר

יא) פתח רבי פנחס ואמר, יברכך יי׳ מציון וראה בטוב וגו׳. יברכך יי׳ מציון, מ״ט מציון. בגין דהא מתמן נפקי ברכאן לכלא. הה״ד כי שם צוה יי׳ את הברכה חיים עד העולם. ובג״כ יברכך יי׳ מציון דהא מתמן נפקי ברכאן לכלא. וראה בטוב ירושלם, דבגיני ציון ירושלם אתברכא, דכיון דציון אתמלי ברכאן, כדין ירושלם אתברכא, ואשתכחו בה רחמים. וכד ירושלם אתברכא, כל עמא אתברכא.

פירוש הסולם

יא) פתח רבי פנחס וכו׳: פר״פ ואמר, יברכך ה׳ מציון וראה בטוב ירושלים. שואל, יברכך ה׳ מציון, מהו הטעם מציון. ומשיב, כי משם, מציון, שהוא יסוד המלכות, יוצאות ברכות לכל. ז״ש, כי משם צוה ה׳ את הברכה חיים עד העולם. ומשום זה, יברכך ה׳ מציון, כי משם יוצאות הברכות לכל. וראה הטוב ירושלים, כי בשביל ציון, מתברכת ירושלים, שהיא מלכות, כיון שציון שהוא יסוד המלכות, נתמלא עם ברכות, אז מתברכת ירושלים, שהיא המלכות, ונמצאים בה רחמים, וכשמתברכת ירושלים, מתברך כל העם.