זהר

יא) דבגין חויא לא יפסיק ולא יסתלק קוצא דאת ד׳ מן אחד. אבל בגין עקרב אסתלק ואיהו פוסק וברח מיניה. הה״ד ויעזוב בגדו בידה וינס ויצא החוצה. אדהכי הא עולימא דקא אזדמן לגבייהו מחמר אחר בעירן, אמר לון מהו ויעזוב בגדו בידה, א״ל עקרב, איהו עקר ב׳, דעקרת ביתא דשכינתא. ודא איהו בגדו אצלה דחויא, דע״ז כד איהי אתיא לאתחברא עם חויא, דאמרת שכבה עמי חצופה זונה, אתמר באות ברית, וינס ויצא החוצה.

פירוש מעלות הסולם

יא) דבגין חויא לא וכו׳: שבשביל הנחש שה״ס דינין דדכורא לא יפסיק, ולא יסתלק הקוץ של אות ד׳ מן אחד, אבל בשביל עקרב, שה״ס דינין דנוקבא, ממלכות דצמצום א׳ מסתלק, והוא פוסק ובורח ממנו, זהו שנאמר ויעזוב בגדו בידה וינס ויצא החוצה, כי בעת שמתגלה המלכות דצמצום א׳ אור העליון מסתלק תכף. בינתיים הרי הנער שהזדמן אליהם, והיה מחמר אחר חמורים שהיה מוליך חמורים שאל ואמר להם, מהו הפירוש של ויעזוב בגדו בידה. אמרו לו, עקרב הוא נוטריקון עקר ב', שפירושו שעקר הבית של השכינה, שה״ס התקון של צמצום ב׳ שמלכות עולה לבינה, ונעשתה בית אל החכמה, בסו״ה בחכמה יבנה בית, (עיין בזהר ב״א אות רצ״ג) וזהו בגדו אצלה דנחש, דהיינו שמתבטלים כל התקונים שנתתקנו ע״י הצמצום ב׳ בסוד אמא אוזיפת לברתא מאנהא, דע״ז, שה״ס הדינים שבמלכות דצמצום א׳, כשהיא באה להתחבר עם הנחש שהוא דינים דדכורא, שאומרת שכבה עמי והיא חצופה זונה, נאמר באות ברית שה״ס יסוד, יוסף הצדיק, שממנו באה כל השפע העליונה, וינס ויצא החוצה. (כן היא הגירסא בדפוס מונטובה) ואור העליון מסתלק. (עיין בזהר קדושים דף מ׳ בפירוש הסולם מאמר כלאים ושעטנ״ז ד״ה ועתה מבאר בחינה הב', מבואר ענין חיבור הזה דדינין דדכורא עם דינין דנוקבא).