זהר

יא) מלגו איהו יו"ד ה״א וא״ו ה״א, דאיהו ארח אצילות, איהו שקיו דאילנא בדרועוי וענפוי, כמיא דאשקי לאילנא, ואתרבי בההוא שקיו.

פירוש מעלות הסולם

יא) מלגאו איהו יו״ד וכו': מבפנים של קומת האצילות, הוא יו״ד ה״א וא״ו ה״א, היינו שם מ״ה, שהוא בארח אצילות דהיינו קומת חכמה המאירה באצילות, כנודע שא״ק ואבי״ע הם: א״ק כתר, אצילות חכמה, בריאה בינה, יצירה ו״ק, עשיה מלכות. ולמטה מאצילות אין התפשטות לאור החכמה. הוא השקאה של האילן בזרועותיו וענפיו, כמים המשקים את האילן, והאילן מתרבה ומתגדל באותה ההשקאה.
בכדי להבין למה שהתקונים קורא לכל קומת אצילות בשם אילנא שהוא שם של ז״א, וכן מה שהתחיל לפרש את תקון האצילות מן חסד, וכן שאר דיוקים, צריכים לדעת כי כל פרצוף מחמשת פרצופים הכוללים של אצילות שהם: עתיק, א״א, או״א וישסו״ת, וזו"ן, הוא רק בבחינת ו"ק הנקרא מ״ה כלפי הפרצופים שבכל אחד מבחינה שכנגדם בא״ק וחסר ג׳ מדרגות הראשונות שהם כתר, חכמה, בינה, או גלגלתא ע״ב ס״ג כלפי פרצופי א״ק העליונים.
ואליהו שה״ס מלכות ושם ב״ן שבגימטריא אליהו משמיע לנו התקונים מבחינות המוחין הקבועים שנתקן בהם משם מ״ה שאינם חסרים ממנו לעולם גם ג׳ קומות הראשונות הנמשכות ע״י עליית מ״ן ממעשים טובים, של הצדיקים. שבהם נוהג עליה וירידה שבעת שהתחתונים מטיבים מעשיהם עולים, וכשמתרבים עונות יורדים ואינם בקביעות.
וזה מ״ש הרב בעץ חיים שער עתיק פ״א שבכל ה׳ פרצופי אצילות אין שם אלא קומת מ״ה הנקרא מ״ה החדש. ועתיק לקח כתר דמ״ה, וא״א לקח חכמה דמ״ה, או״א וישסו"ת לקחו ס״ג שהוא בינה דמ״ה. וזו״ן לקחו ז״ת דמ״ה. ועמהם נתחברו בחינות הכלים דג״ר וז״ת דנקודים ונתקנו כל אחד ע״י הבחינה שכנגדו במ״ה, ואלו הכלים בין אלו שנשארו בג״ר דנקודים ובין אלו שנתבררו מבי״ע ע״י ה׳ פרצופי מ״ה דאצילות, נקראים ה״פ ב״ן דאצילות.
וזה מה שהרב מכנה לה׳ פרצופים הכוללים דאצילות בשם עשר ספירות דמ״ה הוא ביחס ה׳ פרצופי א״ק. מטעם שאין תקון לה״פ אצילות אלא ע״י עליתם והלבשתם בקומה שוה בקביעות לה״פ א״ק, שזה יהיה בגמר התיקון. אמנם בתחלת תיקונם ע״י המאציל, לא קבלו מה״פ א״ק רק קומת מ״ה שלו, דהיינו שכל פרצוף דאצילות בעת שנתקן קבל קומת מ״ה מפרצוף שכנגדו בא״ק. כי פרצוף עתיק קבל קומת מ״ה מפרצוף כתר דא״ק, שהוא נמצא למטה מטבור דפרצוף הכתר דא״ק, כי הראש דכל פרצוף הוא כתר שלו, והגוף של כל פרצוף עד החזה הוא חכמה שלו או ע״ב. ומחזה עד הטבור הוא בינה שבו או ס״ג, ומטבור ולמטה הוא זו"ן או מ״ה ב״ן.
וכן א״א דאצילות קיבל מא״ק מ״ה דפרצוף חכמה שלו, דהיינו מטבור ולמטה דע״ב דא״ק, ונקרא חכמה דמ״ה או ע״ב דמ״ה. ואו״א דאצילות קבלו המ״ה דס״ג דא״ק הנקרא בינה דמ״ה, או ס״ג דמ״ה. וזו״ן דאצילות קבלו מ״ה דמ״ה דא״ק היינו מלמטה מטבור דפרצוף מ״ה דא״ק הנקרא ו"ק דמ״ה.
וצריכים לדעת שבחינות ג״ר דנקודים נבחנים למ״ה דא״ק. ובחינות ז״ת דנקודים לב״ן דא״ק כמ״ש בע״ח שער עקודים פ״ב, שישסו"ת הוא תגין ומ״ה, וז״ת הם ב״ן ואותיות. והכונה היא למ״ה וב״ן דא״ק שהם פנימית ג״ר וז״ת דנקודים, אשר ישסו״ת וזו"ן דאצילות מקבלים מהם, וישסו"ת מקבלים ממ״ה דא״ק שהם פנימית ג״ר דנקודים וזו"ן מקבלים מב״ן דא״ק שהם פנימית ז״ת דנקודים. ואע״פ שעתיק אינו מצטרף לה״פ אצילות, זה אמור רק מבחינת ב״ן שבו, משא״כ מבחינת מ״ה גם עתיק מצטרף לאצילות והוא כתר דאצילות בסוד כתר מלכות. וכל עליות העולמות הם רק עפ״י בחינת מ״ה דאיהו ארח אצילות, אשר גם הכלים הם אלקות, משא״כ בבי״ע שכלים שלהם אינם אלקות.
נמצא כל פרצוף מה״פ אצילות הוא רק בחינת ו״ק כלפי פרצוף שכנגדו בא״ק וחסר ג׳ מדרגות כתר ע״ב ס״ג כלפי עליונו לכן מתחיל לחשוב מחסד, וקראו שקיו דאילנא. ואלו ג׳ המדרגות העליונות מקבלים ה״פ אצילות ע״י עליית מ״ן של התחתונים בתפילות ושבתות ומועדים, שאז הם עולים ומלבישים את ה״פ א״ק. אבל אין זה בקביעות כי בקביעות אין לכל אחד רק בחינת מ״ה של העליון היונק ממנו בא״ק.
אמנם אינו מספיק לנר״ן של הצדיקים כי הם לא יכולים לקבל מזו״ן בעת שאין להם רק ו״ק דמ״ה שאז אין במלכות רק נקודה עשירית דמ״ה, וע״כ הם מעלים מ"ן ע״י מעשים טובים ותפילות וממשיכים תוספות מוחין אל זו״ן. ומלכות מתתקנת לקומת פרצוף הנוקבא ואז נקראת המלכות פה שכל המוחין של התחתונים מתגלים על ידה, וזה אמרו תורה שבעל פה קרינן ליה כי המוחין הקבועים נקראים תורה שבכתב והמוחין המתגלים ע״י עליית מ״ן של התחתונים נקראים תורה שבעל פה.
ואח״כ מבאר קומת ע״ב ס״ג שהם חכמה בינה הנמשכים ע״י עליית מ״ן של הצדיקים, וקומת ס״ג היא בינה נגד החזה של א״ק הפנימי לכן אמר בינה לבא לפי כללות קומת א״ק ובה הלב מבין כי בה מלובש אור הבינה של כללות העולמות. וכללות ע״ב נקרא חכמה מוחא שהוא שורש לא״א ואו״א עלאין דאצילות אשר שם מוחא סתימאה לכן אומר איהו מחשבה מלגו וכו', ואח״כ מבאר כתר שהוא גלגלתא דא״ק שהוא השורש לעתיק דאצילות לכן אומר כתר עליון איהו כתר מלכות שהוא קומת יחידה אשר אור העליון מזדווג על בחינה ד׳ שבמלכות ואור חוזר של המלכות עולה לכתר שזווג שלם זה יהיה בגמר התקון בסו״ה מגיד מראשית אחרית.
והנה כל האורות של ג׳ קומות אלו גלגלתא ע״ב ס״ג נמשכים ע״י מ״ן של הצדיקים, והמוחין הללו צריכים לעבור מן א״ס ב״ה (כי אין שום הארה בעולמות זולת מא״ס ב״ה). דרך פרצופי א״ק, ודרך כל פרצופי אצילות עד שבאים לזו״ן שמהם מקבלים נר״ן של הצדיקים. וזה גורם שכל העולמות העליונים מתגדלים ע״י מעשיהם הטובים של התחתונים, כי עיקר המוחין נשארים בהעליונים, ולתחתונים מגיע ענף קטן מהם, וזה אומרו להלן ואיך יתנהגון בהון עלאין ותתאין. ומתוך שאלו המוחין, שהם למעלה מבחינת ו״ק שהיא מ״ה באים ע״י מע״ט ומ"ן של הצדיקים. לכן אינם בזו״ן בקביעות כי בעת שהתחתונים מקלקלים מעשיהם, ואינם ראוים לקבל שפע מזו״ן מסתלקים מוחין אלו מן זו״ן. (עי׳ כ״ז בסוף הספר בית שער לכוונות ממרן בעל הסלם זיע״א).