זהר

ט) רבי אלעזר פתח ואמר, והוכן בחסד כסא וישב עליו באמת וגו'. והוכן בחסד כסא, הא אוקימנא, כד מחשבה סליק, ברעו דחדוה מטמירא דכל טמירין דלא אתיידע ולא אתדבק, מטי ההוא חדוה, ובטש גו מחשבה, וכדין עאל באתר דעאל.

פירוש הסולם

ט) ר' אלעזר פתח וכו': רא"פ ואמר, והוכן בחסד כסא וישב עליו באמת. והוכן בחסד כסא, הרי העמדנו, כשהמחשבה, שה"ס חכמה, הנקראת או"א עלאין, עלתה להתתקן, ברצון החדוה מנסתר כל הנסתרים שלא נודע ואינו מושג, שהוא עתיק, הגיע חדוה ההיא דעתיק והאירה תוך המחשבה, שהוא אבא, ואז נכנס במקום שנכנס, דהיינו שנזדווג עם אמא עלאה באור החסד בזווג דלא פסיק, בסו"ה כי חפץ חסד הוא.
פירוש שמבאר כאן ההכנה הגדולה שנעשתה בחסד ע"י תקון פרצוף או"א עלאין באור החסד בזווג פב"פ, בסו"ה כי חפץ חסד הוא, שהזווג הגדול הזה לא פסיק לעלמין. ומבאר, שסוד כי חפץ חסד הזה שבאו"א, נמשך להם מעתיק. כי בעת שעתיק תקן פרצוף או"א, האיר, חדות אור החסד שבעתיק, אל אבא, עד שחדוה זו נתדבק באבא כל כך, שאינו עוד מקבל חכמה, אלא נזדווג עם אמא עלאה בזווג דלא פסיק בהארת החסדים בלבדה. ועל תקון הזה דאו"א עלאין, נאמר והוכן בחסד כסא, כמ"ש והולך.