זהר

ט) והאי קיימא בלא גופא, וכד קיימא בלבושא, דאתלבש בהו, איהי קיימא על תשע סמכין, ברזא דאת ם בלא עגולא. ואע"ג דאת ס' איהי בעגולא, וקיימא בעגולא. אבל ברזא דאתוון חקיקן, גו נקודי, טהירין לעילא, אינון ברבועא, דלתתא איהו בעגולא.

פירוש הסולם

ט) והאי קיימא בלא וכו': וזהו הי' שהיא חכמה, עומדת בלי גוף, דהיינו שאין לה כלי, כי אין יותר מג' כלים, בינה ת"ת ומלכות, ולחכמה אין כלי, אלא שמתלבשת בפנימיות הבינה ות"ת ומלכות. וכשהיא נמצאת בלבוש, שנתלבשה בהם, היא עומדת על ט' עמודים, שהם חב"ד חג"ת נה"י בסוד אות ם' בלי עגול. ואע"פ שאות ס' היא עגולה ועומדת בעגול, הי' ה"ס ס' וה' ראשונה ה"ס ם' (כנ"ל תרומה אות כ"ב) אבל בסוד האותיות החקוקות בנקודות, דהיינו באותיות הרומזות בחינת החכמה המכונה נקודות, נבחן, שהאורות שלמעלה הן במרובע, ושלמטה הן בעגול.
פירוש. שמתרץ, שהמדובר הוא כאן, מבחינת הארת החכמה, אשר בבחינת הג"ר נחשבים המוחין בציור מרובע שהיא ם', שהכונה על ד' בחינות חו"ב חו"ג, שבג' קוין חב"ד העליונים דאו"א עלאין, שהם נרמזים ביוד דהויה, שכל אחת כלולה מעשרה והם ם, במרובע, ונחשבים לם' סתומה על היותם בחסדים נעלמים. שקו האמצעי, שהוא דעת, אינו מגלה בהם החכמה, וע"כ נחשב קו אמצעי לב' בחינות, חסד וגבורה. אבל לתתא, דהיינו בחב"ד דישסוית שה"ס הי ראשונה דהויה, הם בעגול, כלומר שהם בחי' ל' דצלם, שהיא עגול. כי קו האמצעי שבהם, להיותו מיחד את ב' הקוין ומגלה החכמה, נתיחדו החסד וגבורה שבקו אמצעי לבחינה אחת (כנ"ל תרומה אות כ"ז ע"ש) והם רק ג' בחינות חכמה בינה דעת. שבכל אחת עשר ספירות, שהם ל. שהיא עגולה. ומה שלעיל (תרומה אות כ"ב) אומר שה' ראשונה הוא ם' סתומה. והי' היא ס', המדובר הוא שם לענין מציאות הארת החסדים, שהם באו"א עלאין בזווג דלא פסיק. שזה נוהג בחב"ד חג"ת דבינה, וע"כ הם ס', שש ספירות, שבכל אחת עשר. וישסו"ת שהם ה' ראשונה דהויה, הם ד' ספירות נהי"מ דאו"א, שה"ס ם סתומה שלהיותם חכמה בלי חסדים, היא נסתמת ואינה יכולה להאיר.