תוכן

ט. וזהו שורש לדברי חז"ל (בראשית רבה יב, טו ; עי' גם זהר וישב אות כה), "מתחילה ברא הקב"ה את העולם במידת הדין, ראה שאין העולם מתקיים, שיתף עמו מדת הרחמים". דהתפשטות א' טרם הצמצום נתפשט אור מחשבת הבריאה, ומילא את כל המקום עד סוף שיעור גדלות הקבלה בכל יכלתו, אשר זהו שורש מידת הדין, אשר אחר כך עשתה הנקודה דין בעצמה, בסוד 'ראה שאין העולם מתקיים', דהיינו בחינת שינוי צורה שלא רצתה הנקודה לסבול על עצמה, אז שיתף עמו מידת הרחמים, כי חזר והתפשט אל הנקודה בבחינת קו שענינו יה"ו הכולל ט' ספירות ראשונות, ועד"ז נתעלמה גם הנקודה בט' ספירות שלה, והבחינה האחרונה שלה נשארה בלי אור, כדי שלא יתעורר בה מדת הדין, שהוא סוד שינוי הצורה על דרך הנ"ל, ונעשה סיום בבחינת המקום בסוד 'עד פה תבא', דהיינו בבחינת יה"ו, דהא תתאה, 'ולא תוסיף', דהיינו להתפשט לבחינה אחרונה, כמו שהוא בהתפשטות הא' (ועתה תדע, שכל ההשתלשלות דדרך עילה ועלול, הוא סוד שיתוף דמדת הרחמים ודו"ק).
היוצא לך מדברינו שב' שורשים יש לכלי מלכות: שבטרם הצמצום הוא סוד מלכות דאין סוף, כלומר בלי שום סיום וגבול רק במילואה. ולאחר הצמצום הוא סוד מלכות בבחינת סוף וגבול, כנ"ל.