תוכן

ט. ובאמת ניתנה התורה מסיני בכל השלימות שבה, בכל ד' חלקי פרד"ס שבה, אלא לא ניתן להכתב רק חלק המעשה שבה שהוא סוד הפשט, וגם זה לא בכל המילוי הראוי. ותשלום חלק המעשה, וג' חלקים רמז דרוש סוד לא ניתן להכתב. כמו שאמרו ז"ל (גיטין ס, ב): "דברים שבכתב אי אתה רשאי לאמרם בעל פה, ודברים שבעל פה אי אתה רשאי לאמרם בכתב", אלא שקבלם משה בעל פה, ומסרה ליהושע, ויהושע לזקנים וכו' (אבות א, א).
אמנם בימי תלמידי רבי עקיבא הותר להכתב תשלום חלק המעשה שבתורה מפחד שלא תשתכח התורה מישראל (רמב"ם, הקדמה לספר "יד החזקה"), ונכתבה אז המשנה, ואחר כך התלמוד בבלי וירושלמי. אבל שאר חלקי התורה - רמז דרוש סוד, לא הותרה להכתב בגלוי לרבים, אלא יחידי סגולה היו כותבים להם בצנעה, ונקראו "מגילת סתרים". וכמו שרבי מאיר תלמידו של רבי עקיבא התחיל לכתוב המשנה ורבינו הקדוש השלימה, כן רבי שמעון בן יוחאי תלמיד רבי עקיבא התחיל בעת ההיא לכתוב שאר ג' חלקי התורה, רמז דרש סוד, ותלמידיו אחריו השלימו אותו, אלא שלא נתפרסמה לרבים. ואחר כך מסבה ידועה נגנז הספר הזוהר אפילו מיחידי הסגולה, עד שהיה רצון השי"ת שיתגלה הספר לעולם, ולפיכך לא הזכירו הראשונים כלל את ספר הזהר עד הריקאנטי.