תוכן

ט) וכללות הענין דע, כי כל מעשיות וברכותיהם, כמו: תפילין, ואכילת מצה, וסוכה, ולולב, וכיוצא בזה, כולם הם בחצוניות העולמות, אע"פ שיש בהם בחי' מוחין, הם בחצוניות. וכל מצוה שהם בדבור לבד, כמו התפלה, הכל הוא בפנימיות. וזה תמצא בברוך שאמר, ובפי' כוונת התפילין ובכוונת ע"ש. ונמצא, כי בכל ד' עולמות אבי"ע, וכן בכל ה' פרצופים שבכל עולם מארבעתם, יש בכל בחי' מהם חצוניות ופנימיות. וכל המעשה ההוא וברכותיו, הוא בחצוניות, אור פנימי ואור המקיף, עד הברכה, כמו ג' סעודות בשבת, ואכילת מצה בפסח, וקידוש שבת של היין, וציצית ותפילין וסוכה ולולב וכיוצא בזה. אכן כל הדבר התלוי בפה לבדו, כמו התפלה ועסק התורה, הכל תלוי בפנימיות. ואמנם הכוונה במחשבה, היא הנשמה, בין לחצוניות, כגון כוונות עשיית המצות, ונשמה לפנימיות, כגון כוונות התפלה וכו'. כי החצוניות והפנימיות, הכל הוא בחי' הכלים, וכיוצא בזה בנשמות חצוניות ופנימיות, שהוא נשמת החצוניות לכלי חצוניות, ונשמה פנימיות לכלי פנימיות, וכל זה בבחי' אור פנימי. וכנגדם יש בבחי' אור מקיף, כנזכר בחיבורנו הגדול עץ החיים נוף עשירי ע"ש, וכן כל בחי' שיש בחצוניות, שהוא אב"א, ואחור בפנים, ופב"פ, ופנימי ומקיף, ומוחין צלם דאבא וצלם דאימא, וכלים ועצמות וכיוצא בזה בכל פרטים, כלם ישנן בחצוניות לבד, וכן בפנימיות לבדו. כי החצוניות של כל עולם ועולם, הוא בחי' חלק שבכל עולם, כנודע כי כל א' מד' עולמות אבי"ע, כלול מכל חלק אבי"ע. ולא זו בלבד, אלא אין כל ספירה וספירה שאין בה ד' חלקי אבי"ע, חצוניות הספירה ההוא, בחי' העשיה אשר בה.