תוכן

ט) ואמנם דע, כי מה שאנו אומרים שמוחין דז"א מסתלקים ממנו, ר"ל: כי תמיד כאשר נכנסים בו אלו המוחין, הם נכנסים חסדים שבתוכו בדעת שלו, ואינם מתפשטים בו"ק שלו בחו"ג וכו', רק הם יורדים במישור, דרך יושר דרך קו אמצעי לבד, רק שהם מגיעים עד החזה מקום סתום, ואינם יורדים למטה. (אך) (וכן) בז' ימי האבילות, (אין) מתפשטין ויורדין. ואמנם זה הטעם שאבל אסור בתשמיש המטה, כי אין החסדים יורדים למטה, גם ז"ס שהאבל יושב בראש, כמ"ש רז"ל על כאשר אבלים ינחם. והענין כי מה שהיה צריך אל האבל, שיתפשטו בו חסדים לכאן ולכאן, כדי שיינקו ממנו בניו ובנותיו אשתו וקרוביו, עתה הכל לקח הוא לבדו, ודומה למלך, וראוי להיות בראש.