זהר

ט) כגוונא דא האי רשע ערום, כד"א והנחש היה ערום, והוא אקדים ושרי עמיה דב"נ, עד לא ייתי חבריה לאשראה עליה. ובגין דאיהו אקדים, והא אטעין טענתיה עמיה, כד אתי חבריה דאיהו יצר הטוב, אבאיש ליה לב"נ בהדיה, ולא יכיל לזקפא רישיה, כאילו אטעין על כתפיה, כל מטולין דעלמא, בגין ההוא רשע ערום דאקדים עמיה, וע"ד אמר שלמה וחכמת המסכן בזויה, ודבריו אינם נשמעים, בגין דהא אקדים אחרא.

פירוש הסולם

ט) כגוונא דא האי וגו': כעין זה, רשע ערום זה, דהיינו היצר הרע, כמש"א, ​והנחש היה ערום, גם הוא מקדים ושורה באדם מטרם שיבא חברו, יצר הטוב, לשרות בו, ומשום שהקדים וכבר טען טענותיו לפניו, כשיבא אח"כ חברו, שהוא יצר הטוב, רע לאדם להיות עמו, ואינו יכול להרים ראשו כאלו הטעין על כתפו כל המשאות שבעולם. וכל זה הוא, משום שהרשע ערום הקדים עצמו. ועל זה אמר שלמה, ​וחכמת המסכן בזויה ודבריו אינם נשמעים, משום שהקדימו האחר.