תוכן

ט) ולתרץ כל זה, צריך אתה לדעת הקדמה א' והיא זאת. כבר ידעת שהספירות יש בהם עצמות וכלים כמו גוף ונשמה, בכלים אין אנו מדברים עתה, רק במציאות הפנימיות יש בו פנימי ואמצעי וחיצון, נפש ורוח ונשמה. נפש היא בחינת אלהי"ם, ורוח בחינת הויו"ת, ונשמה הויו"ת מליאים. וגם להם הוי"ה פשוטה, נשמה לזאת, ונשמה לאלו י"ה במלוי, ונשמה לכל י' פשוטה, ויתבאר זה במקומו בס"ד. אמנם מה שמשקה תמיד לגוף ומגדיל אותו, הוא בחינת החסדים, שמהוות טיפת הזרע להולדה, ושורשם ומושבם הם בדעת. ובדעת כתיב (משלי כ"ד ד') ובדעת חדרים ימלאו, שמתפשטים להשקות הגוף ולהגדילו, וזהו אין קשוי אלא לדעת, ששורש כל הגוף נרמז ונשרש בדעת, ולזה כל מי שאין בו דעת אסור לרחם עליו, כמ"ש. גם (משלי י"ט ב') בלא דעת נפש לא טוב, שהנפש צריכה להחיות, וא"כ כל שורש הז' וחיותם הוא גנוז בתוך הדעת, ומשם נתפשט החיות ונגדלת לכל השבעה, ולעולם העיקר והשורש נשאר, ואין מתפשט אלא במעשה התחתונים והתעוררותם במעשה למטה, שמתעוררים המדריגות העליונים להוסיף רבוי אור הדעת, ומרבוי אור שבגוף, בו משפיע ומוסיף התפשטות גדולה על הז' ספירות, וזה הדעת הוא כלול מחסדים וגבורות, וכל הזווגים אינם נעשים, אלא ע"י אלו מ"ד ואלו מ"ן.