תוכן

ט) ולכן אמר לו שאול (שם ט' כ"א) הלא בן ימיני אנכי, פי' זאת היא כונתי ממש לתקן זה, לפי שאני מזרע בנימין שלא השתחוה לעשו, ונמצא ששאול תיקן השוק של יעקב. וכאשר חטא שאול, היה צועק פן יחזיר הנצח לקלקול הראשון, ולכן אמר לשמואל שילך עמו (ש"א ט"ו כ"ה) להשתחות לה', ר"ל לקלקל ההשתחוית שהשתחוה יעקב לעשו אחיו, ולתקנה בזאת ההשתחויה של קודש. וכן עשה שמואל, שהלך עמו והשתחוה. ועכ"ז אמר לו (שם ט"ו כ"ט) וגם נצח ישראל לא ישקר, ר"ל אעפ"י שחטאת, לא בשביל זה יחזור הנצח לקלקולו הראשון, לא ישקר ולא ינחם. ולא מפני זה חזרו צינורי הנבואה ליסתם, אלא שהם מעט פגומים, ולא נתקנו לגמרי. עד שבא דהע"ה ונתקנו לגמרי. וז"ש (תהלים ט"ו י"א) נעימות בימינך נצח, פירוש, שנתקנה מדת הנצח לגמרי. וז"ס מ"ש רז"ל במ' ברכות פ"ק הני ברכי דרבנן דשלהי מינייהו, פירוש, מהחיצונים כדי להיות להם אחיזה, כמו שעשה המלאך כשנגע בכף ירך יעקב. ועוד ג"כ (שם) הני מאני דרבנן דבלו מינייהו, מפני שהם זוכרים שהמלבושים של אדה"ר היה שלהם, כשלקחם נמרוד, לכן הם דבוקים בהם, שרוצים לחזור להיות להם אחיזה, אעפ"י שחזר ולקחם יעקב, עכמ"כ.