תוכן

ט) כי זעיר נוטל לעצמו מהאור היוצא מיסוד דאימא, ויעקב מיסוד דאבא, והנוקבא נוטלת משניהם. וע"כ מספ"ד עולה דפ"ק, כנגד מה שאבדה במיתתה, שהוא בחינת אבא, שהיה מאיר בה. ולפי שאין מאיר בה אלא אחור דאבא, לכך הוא דפ"ק, שהוא אחור דהוי"ה דיודי"ן. ובכי"ה עולה ל"ז, כנגד מה שנוטלת מאימא שהוא המלוי דס"ג, ועל שאבדה במיתתה אור זה היא הבכיה. ולפי שכל אחד מבני אדם מאיר בו צלם, כנודע. הצ' היא הבחינה שנכנסת בתוכו, והל"ם מקיפים עליו. ובחינת המ' היא בחינת הטיפה כשיוצאת מאבא, שעדיין אין לה לבוש, והיא בחי' ד' מוחין ח"ב ח"ג. ובחינת הל' היא אחר שמתלבשים המוחין בנה"י דאימא, נעשים הד' ל' בלבד.