תוכן

ט) ואולם אלו מ"ן מאין הם, דע, כי כל מ"ן הם מסוד הגבורות, והם מסוד אותם המלכים שמלכו בארץ אדום ונתבטלו, ומהם נעשו הקליפות, כדי שיהיה בחירה ורצון, שזאת היתה כוונת הבורא ית'. ואלו הדינין כולם הם סוד מלכיות, ומאלו המלכיות נתקנו כל העולמות, שעלו עד למעלה רישא דעתיקא. ושורש שלהם לעולם בנקבה, יש מהם חלק לבינה ולמלכות, וחלק מהם אל א"א. ואמנם כל אלו הם מציאותם מוחין של הנקבות כולם, שמהם מתהווה מ"ן שלהם, ובהיות שהם משורש המוחין, לכן אתברירו מגו מחשבה. והואיל ואתא לידן, נבאר לשון הזהר פ' פקודי. ות"ח רישא שירותא דמהימנותא גו מחשבה בטש בוצינא דקרדיניתא, וסליק מגו מחשבה ניצוצין נצוצין זריק לש"ך עיבר, ובריר פסולת מגו מחשבה ואתבריר ע"כ. פי' הענין, כי רישא דמהימנותא הוא ז"א, כי יש דינין שם וחסדים, והימנותא, ותחילת יצירת ז"א בטש בוצינא דקרדיניתא. ר"ל, שורש הגבורות לא נתגלו עד הבינה, אבל כשיצא החכמה שורש הדינין, הנקרא בוצינא דקרדיניתא לשון קושי, כמו הני חטי קרדנייתא, בטש גו מחשבה שהיא חכמה, וסליק גו מחשב' ניצוצין. ר"ל שהיו מעורבים גו מחשבה, ומכח הבטישא סליקו ונתגלו אלו הניצוצין, ויצאו חוץ למחשבה, ואז זרקו לש"ך עיבר, שהם ש"ך דינים אשר נתגלו, שהם ז' מלכים שמלכו בארץ אדום, שכל אחד הוא אדם א', ז"פ אד"ם עולם שט"ו, וה' גבורות, הרי ש"ך. ובירר פסולת מגו מחשבה, שנבררו אלו המלכים שדבוקים הקליפות בהם, בהיותם סוד הדין והמלכיות, ואח"כ אתבריר, נבררו אלו המלכיות, ועלה הקדושה שבם לאצילות, כנודע.