תוכן

ט) ובזה יובן משרז"ל כי כשנפטר האדם מהעה"ז שואלין אותו מה שלמד, ואומרים לו צפית במרכבה צפית בשיעור קומה וכו', ואם לאו משליכין אותו לנהר דינור. והלא מצינו שיש למעלה בג"ע מארי מקרא מארי משנה וכו', אמנם הענין יובן במה שפירשנו שאם היה כח בנשמתו להשיג כל הנזכר ולא טרח להשיג, אז מוכיחין ומייסרין אותו על זה. והוא משרז"ל משל למלך שלקח לו שני עבדים שימלאו לו מים, לאחד נתן דלי שבור ולאחד נתן דלי שלם, ושכר שניהם שוה, ובלבד שיכוין לבו לשמים. שהוא הנשמה שבו הנקרא לב, שהיא בחינת המלכות, לקשרה בשמים. וזהו פי' דלי שבור, לפי שהיא מ"ם פתוחה. ויכולים החיצונים ליכנס ולאחוז בה, ע"כ צריך לקשרה בשמים כדי שתהיה מ"ם סתומה. וז"ס זכור ושמור בדיבור אחד נאמרו. כי זכור הוא בדכורא, ושמור בנוקבא ששם השכחה. וז"ש בעמלק זכור ומסיים לא תשכח, פירוש מה שאני מצוך הוא שתזכירהו בפה, כי בודאי שלא תשכח. באופן שהאדם צריך לברר ולתקן נשמתו ולברר ולתקן כל מה שהוא אוכל, ולהעלות כל אותם הניצוצות, כי סוד הגאולה תלויה עד שכל הקדושה תתברר. וכן תמצא שהכלבים יולדים ו' או ז' בכרס אחד, ולא נשאר מהם אלא מעט מזער, והכבשים או העזים נולדים א' או ב' לרוב, ויש בהם רבוי עצום. הטעם הוא, לפי שהכלבים הניצוצות שבהם הם מועטים, ולזה כל אותם שאין בהם ניצוצות נפסדים וכלים ברגע, אבל הכבשים והעזים הניצוצות שבהם הם מרובים ולזה הם מתקיימים. וכל זה הוא כמו שביארנו, לפי שהקליפה היא קדמה לעולם, וז"ש ​בראשית ברא אלהים וכו'.