תוכן

ט) ולהבין זה המאמר, צריך להקדים הקדמה אחת ע"ד האמת, ונאמר, כי כשרצה הקב"ה לברא את העולמות כלם, הנה בפרט הם בלי מספר, ובכלל הם ד', והם תלויים בד' אותיות השם, והם נקראים בשם אבי"ע: אצילות, בריאה, יצירה, עשיה. ונודע הוא, כי קודם הד' עולמות אלו, היה הא"ס הוא אחד ושמו אחד, באחדות נפלא ונעלם יתברך, שאין כח אפילו במלאכים הקרובים אליו, ואין להם השגה בא"ס יתברך. כי אין שום שכל נברא שיוכל להשיגו, להיות כי אין לו מקום, ולא גבול, ולא שם. והנה לדקות השגתו ית' למעלה בא"ס, נעלם בקוץ הראשון של היו"ד ברמז, ששם נרמז הכתר הראשון העליון של האצילות, שנתלבש בו הא"ס לברא העולמות. ולזה, צורת היו"ד קטנה מכל האותיות, ואין בתוכה אויר, כמו רוב האותיות. כמ"ש בספר הזוהר, על פסוק שחורה אני ונאוה. שחורה אני, מצד שלא יש בקרבי שום חלל, שמתוכו יוכלו להשיג אותי. ונאוה, מתוך הדקות וההתעלמות, ובפרט בקוץ העליון.