זהר

ט) ההיא נקודה זרע בגו ההוא היכלא רזא דתלת נקודין: חל"ם שור"ק, חיר"ק, ואתכלילו דא בדא, ואתעבידו רזא חדא קול דנפיק בחבורא חדא. בשעתא דנפק, נפקת בת זוגיה בהדיה, דכליל כל אתוון, דכתיב את השמי"ם, קול ובת זוגו. האי קול דאיהו שמים. איהו אהי"ה בתראה. זהר דכליל כל אתוון וגוונין כגוונא דא.

פירוש הסולם

ט) ההיא נקודה זרע בגו ההוא היכלא רזא דתלת נקודין חולם שורק חירק: ההיא נקודה עלאה שהיא א"א זרע בתוך היכל זה, שהוא ישסו"ת סוד ג' נקודות: חולם, שורק, חירק. חולם פירושו גוון חסדים, בסוד נקודה והיכלא כחדא. שורק פירושו גוון חכמה בבחינת אור סתום. חירק פירושו לבוש יקר דחסדים היוצא על מסך דזו"ן, שהוא מלביש גוון החכמה בגוון החסדים זה בתוך זה ומאירים שניהם בכל שלמותם. ביאור הדברים כי תמצא כאן ג' זריעות, כי כל בחינת סתימא הנעשה בהאור נבחנת לזריעה. א) בעת יציאת ישסו"ת מהראש דא"א, בסוד אשר ראש דנפיק מראשית כנ"ל, ונתקנו בסוד נקודה והיכלא כחדא, שנעלמו מהם הג"ר דאורות ונשארו בו"ק חסר ראש. ובעת ההיא נפלו ג' אתוון אל"ה שלהם למדרגת הזו"ן והישסו"ת נשארת רק בב' כלים גו"ע, שהם ב' אותיות מ"י. (כנ"ל דף י"ד ד"ה פירוש).
ב) בעת דאתחלף גוון ההוא היכלא מגוון חסדים לגוון חכמה, כי הנקודה שהיתה במקום בינה חזרה למקום הפה, וג' כלים בינה ותו"מ, הנקראים אל"ה, עלו ונתחברו לישסו"ת, ויכלו לעלות לראש א"א ולקבל גוון החכמה. אמנם נעשו ללזהר סתים, מטעם חוסר חסדים כנ"ל. וזה זריעה שניה.
ג) אחר שהעלו הישסו"ת ג' הכלים אל"ה שלהם כנ"ל, הנה גם הזו"ן עלו עמהם, כי העליון היורד לתחתון נעשה כמוהו ממש, וכיון שהכלים אל"ה של ישסו"ת נפלו למקום הזו"ן נעשו דבוקים בזו"ן כמו מדרגה אחת, ולכן עתה, שישסו"ת העלו בחזרה אתוון אל"ה למדרגתם הנה גם הזו"ן נמשכו עמהן למדרגת ישסו"ת ונבחן זה שהישסו"ת, כלומר התבונה, נתעברת עם הזו"ן, כי באו בקרבה כדוגמת ולד המונח במעי אמו, ואוכל מה שאמו אוכלת, כלומר, שהמה מקבלים שם מכל האורות שבתבונה, כמו שהיו באמת מעצמות התבונה. וכלפי ישסו"ת נחשב ביאת זו"ן אליהם לבחינת זריעה, להיותם בחינה שפלה מהם, והם נעכרים באיזה שעור בסבת התכללותם בהם. וזהו זריעה שלישית.
ותדע שג' זריעות אלו. נקראות חולה שורק חירק, שזריעה א) בסוד אש"ר, ראש דנפיק מראשית, נקראת חולם. זריעה ב) דאתחלף גוון דההוא היכלא, מגוון אור חסדים לגוון אור החכמה, ונעשה לזהר סתים, נקראת שורק. וזריעה ג) שעלו לתוכם הזו"ן עם אתוון אל"ה שלהם, ונתמעטה התבונה מתוך שנתעברה עם הזו"ן, נקראת חירק. וטעם הדברים, כי האותיות ה"ס כלים ונקודת חולם עומדת ממעל לאותיות שהן הכלים, וכן בעת יציאת הבינה מראש דא"א לבחינת ו"ק נמצא אור ג"ר דישסו"ת נשאר תוך הראש דא"א, ואינו מתלבש תוך הכלים דישסו"ת. בדומה לנקודת החולם שאינו בתוך האותיות אלא למעלה מהן. ולפיכך מכונה זריעה זו בשם חולם. ונקודת שורק היא מה שאנו קוראים מלאפום, דהיינו ו' ונקודה בתוכה, כזה וּ, שהנקודה מלובשת תוך האותיות, שהן הכלים כן בעת שישסו"ת החזירו אליהם. אתוון אל"ה ועלו לראש דא"א, הנה שוב בא אור הג"ר דא"א תוך הכלים שלהם, שהוא כדמיון נקודת השורק המלובשת תוך האותיות. וע"כ מכונה זריעה זו בשם שורק. ונקודת החירק עומדת מתחת האותיות שהן הכלים, וכן המיעוט הזה שישסו"ת משיגים מכח הזו"ן שנתחברו בהם, אינו ממדרגת הכלים שלהם עצמם אלא ממדרגה שמתחת הכלים שלהם, שהם הזו"ן שמתחתיהם, דהיינו בדומה לנקודת חירק העומדת מתחת האותיות, וע"כ נקראת זריעה זו בשם חירק (ועי' היטב בז"ח שה"ש אות תר"י).
וזה אמרו ההיא נקודה זרע בגו ההוא היכלא, רזא דתלת נקודין: חולם, שורק, חירק, ואתכלילו דא בדא, ואתעבידו רזא חדא, קול דנפיק בחבורא חדא ההיא נקודה עלאה שהיא א"א, זרעה בתוך אותו היכל, שהוא בינה, סוד ג' נקודות: חולם, שורק, חירק. ונכללו זו בזו, ונעשו סוד אחד, קול היוצא מחבורן של ג' נקודות יחד. פירוש, כי אחר שהנקודה שהיא א"א זרע בישסו"ת הנקרא היכלא, ג' זריעות הנ"ל, המכונות חולם שורק חירק, היו ישסו"ת בבחינת אלהים טמירא וסתימא, עד שיצאה קומת חסדים על בחינת המסך דחירק, שהיא מסך דבחי"א שבזו"ן, המזדווג עם אור העליון ויוצאת עליו קומת נפש רוח, שהיא קומת חסדים, ואז נתלבש אור החכמה בלבוש יקר דנהיר, וברא אל"ה, ואשתלים שמא דאלהים, כי קומת חסדים הנ"ל נעשה לבוש יקר לאור החכמה, ואז המ"י שה"ס החולם, נתחברה עם אתוון אל"ה שעלו ונתחברו בה בסוד נקודת השורק, ונתגלה השם אלהים ע"י הלבוש יקר דחסדים שיצא על ידי המסך שבבחינת החירק. והנה נבחן עתה שכל ג' הזריעות נשלמו יחד על ידי המסך של החירק, דהיינו ע"י קומת חסדים שיצאה על ידו. וז"ש ואתכלילו דא בדא, כי קומת החסדים השלימה כולן, וכולן נקשרו עי"ז, ונכללו זו בזו כמו בחינה אחת, שהרי בחוסר בחי' אחת מהן היתה נמנעת שלימות הזו. ועתה יש להן כל ארבע גוונין המובאים בת"ז (שנתבאר לעיל אות ז' ד"ה אתחלף) שהן חו"ב חו"ג, כי חכמה ובינה יצאו ע"י מ"י אל"ה שהן חולם שורק, וחו"ג ע"י המסך שבחירק, והן משלימות זו על זו כמבואר. וזה אמרו ואתעבידו רזא חדא קול, הז"א נקרא קול, שה"ס החירק, שעליו יצאה קומת חסדים, שחיברה מ"י אל"ה בשמא קדישא אלהים, והתחתון המשלים לעליון זוכה באותו שיעור המוחין שהשלים לעליון. ונמצא שכל אלו הארבע גוונין חו"ב חו"ג שיצאו ע"י השלמת ג' הזריעות חולם שורק וחירק, זכה בהן הז"א, כי לא יצאו שם אלא על ידו. וז"ש ואתעבידו רזא חדא קו"ל דנפיק בחבורא חדא, כי החולם שורק חירק נתחברו כולם ברזא דמוחין של הז"א, ונולד ויצא מישסו"ת ולחוץ, ובא למקומו באותם המוחין חו"ב חו"ג שנתחברו בו בחבורא חדא.
בשעתא דנפק, נפקת בת זוגיה בהדיה דכליל כל אתוון, דכתיב את השמים קול ובת זוגו: בעת שהקול יצא, יצאה בת זוגו עמו, שהיא כוללת כל האותיות, שנאמר ​את השמים, שהן קול ובת זוגו. פירוש, כי ענין זכר ונקבה הוא, שבחינת האור מיוחסת לזכר, ובחינות הכלים שהן אותיות הן להנקבה. וע"כ נקראת: הנוקבא בשם א"ת, להורות שבה נכללות כל האותיות מא' עד ת'. וז"ש בעת שיצא הז"א ונולד מהבינה ובא למקומו יצאה גם הנוקבא עמו, שהיא כוללת כל הכלים הנקראים אותיות, דכתיב את השמים, אשר השמים הוא ז"א הנקרא קול, א"ת היא שם הנוקבא. הרי שיצאו קול ובת זוגו, שהם זו"ן.
האי קול דאיהו שמים איהו אהיה בתראה: קול זה שה"ס שמים, הוא שם אהי"ה האחרון. פירוש, כי אהיה אשר אהיה, הן חכמה בינה דעת, שאהיה קדמאה היא חכמה, ואשר היא בינה. ואהיה בתראה היא דעת. וסוד ספירת הדעת היא בחינת זו"ן שבמוחין דבינה, כי כיון שכל עיקרם של המוחין דישסו"ת לאשלמא שמא קדישא אלהים, הוא ע"י בחינת החירק שבזו"ן, שעלו עם אתוון דאל"ה כנ"ל, דהיינו ע"י קומת החסדים וגבורות שיצאו שם על מסך שלו, כנ"ל, לפיכך משאיר שם הזו"ן את בחינתו בהכרח גם אחר יציאתו ולידתו למקומו, כי זולת לבוש יקר דחסדים שלו, לא אשתלים שם שמא דאלקים כנ"ל. ובחינת הזו"ן שהשאיר בהישסו"ת להיות שם לקומת חו"ג להלביש תמיד אור החכמה בלבוש שלו דנהיר, הוא הנק' ספירת הדעת. הרי שספירת הדעת הוא הז"א עצמו שנשאר להאיר בהישסו"ת. אלא כיון שהנוקבא כלולה בגופו של הז"א תמיד, לכן יש בדעת ב' בחינות: ימין, ושמאל. שהימין נקרא חסדים, והוא בחינת הזכר שבדעת. והשמאל נקרא גבורות והיא בחינת הנוקבא שלו, אמנם שניהם הם בחינת הז"א עצמו. וז"ש האי קול דאיהו שמים איהו אהיה בתראה, דהיינו הדעת שבבינה. אבל אין לפרשו על בחינת הזו"ן ממש, כי השם אהיה אינו אלא בבינה לבדה ולא בז"א, אלא קאי על הדעת.
זהר דכליל כל אתוון וגוונין כגוונא דא: זהר, הכולל כל האותיות והגוונים באופן הזה. גוונים הם, חו"ב תו"מ כנ"ל. ואותיות הן הכלים. פירוש, האי אהיה בתראה שהוא בחינת הז"א הנקרא שמים, שה"ס אור החסדים, היוצא ומלביש על החכמה ומ"י אל"ה מתחברים בשמא אלהים, הנה הזהר שלו כולל כל אתוון שהן הכלים וכל גוונין שהם האורות, כי לא יצאו אלא בכח מסך דחירק שבו, (כנ"ל בדיבור הסמוך) שכל הזריעות דחולם שורק חירק נכללות בהז"א, ע"ש. וע"כ האי קול כולל כולם, באופן הזה שהולך ומבאר לפנינו.