פירוש הסולם

ט) ואין לשאול למה נחלקו המוחין של הזו"ן לב' ימים, שיום ג' ה"ס ו"ק דמוחין, ויום ד' לג"ר דמוחין, ולמה לא היו שניהם וביום אחד לבד. והענין תבין עם המתבאר לעיל, כי תחילה לא יכלו לעלות לאו"א רק מחזה ולמעלה דז"א לבד, כי מחזה ולמטה היתה בחינת דינא קשיא, וע"י המשכת מוחין דו"ק למחזה ולמעלה, נמשכו מוחין דו"ק גם למחזה ולמטה בסוד יחודא תתאה, ונתהפך הדינא קשיא לבחינת נהורא אוכמא. שזה היה ביום ג'. ואחר שנגמר זה, היתה אפשרות ביום ד' להעלות גם המחזה ולמטה דז"א. כי אחר שנתהפך הדינא קשיא לנהורא אוכמא, יכלו גם הכלים שמחזה ולמטה לעלות, כי נהורא אוכמא ונהורא חוורא חד הוא בלי הפרש כנ"ל. וכיון שנתעלו גם הכלים נה"י שמחזה ולמטה, נמשכו להם גם הג"ר. הרי שאי אפשר היה להמשיכם בבת אחת, כי מטרם שנהפך הדינא קשיא להיות אור, אי אפשר היה להעלות המחזה ולמטה עם רחל, לאו"א, אלא רק מחזה ולמעלה דז"א עם לאה לבד, המקבלים רק ו"ק ולאחר השלמת ו"ק צריכים פעם שניה, כדי להעלות גם המחזה ולמטה דז"א עם רחל, ואז מקבלים הג"ר.
גם יש הפרש בין מוחין דו"ק לבין מוחין דג"ר, בענין עליתם של הזו"ן לאו"א, כי למוחין דו"ק אין הזו"ן יכולים לעלות מעצמם, אלא ישסו"ת מעלה אותם אליו. אבל למוחין דג"ר הזו"ן עולים מעצמם, ואינם צריכים שישסו"ת יעלה אותם. והטעם הוא, כי יש להבין שענין עליון ותחתון נבחן מבחינת המעלה, שמשום שהתחתון אינו זך כמו העליון על כן נבחן לתחתון. ולפי"ז קשה להבין איך אפשר שהתחתון יעלה לעליון, מי הסיר את ההפרש שביניהם עד שהתחתון ישתוה לעליון ויעלה אליו. כי הכרח הוא, אם התחתון עולה לעליון הוא שוה כמוהו.
ודבר זה נתבאר לעיל בביאור דמי ברא אל"ה, שגילה אליהו לר"ש, וכן ביחודא תתאה דר"ש, בסוד אמא אוזיפת מאנהא לברתא וקשיט לה בקשוטהא, ע"ש בסולם כל ההמשך. והקיצור הוא, כי בסוד השתוף דמדת הדין במדת הרחמים, שהמלכות עלתה במקום בינה, נבקעו המדרגות לב' חצאים: גו"ע ואח"פ, או מ"י אל"ה. כי הע"ס נקרא גלגלתא עינים אזן חוטם פה, דהיינו כח"ב זו"ן, והם ה' אותיות דשם אלהים. וכיון שהמלכות עלתה במקום בינה, נמצא שנתקנה ה"ת דהוי"ה למקום זווג במקום נקבי עינים, והנקודה, שהיא מחשבה דהיינו בינה, כי עלתה במקומה, ונעשה הזווג דראש במקום נקבי עינים, ששם נסתיים הראש, וג' הספירות אח"פ נפלו מהראש למדרגה שמתחתיו. ונבחן שלא נשארו בראש, כי אם ב' הכלים גלגלתא ועינים עם אורות דנפש רוח, הנקרא מ"י, וג' הכלים אח"פ הנק' אל"ה, יצאו ונפלו למדרגה שמתחתיה.
ועיקר ההבחן הזה ניכר בפרצוף ישסו"ת, שאין בו אלא ו"ק דאורות בגו"ע דכלים, הנקרא משום זה בשם מ"י. ואח"פ שלה, שהם ג' אתוון אל"ה, נפלו למדרגה שמתחתיה, שהם זו"ן. וכן זו"ן אין בהם אלא גו"ע באורות דו"ק, ואח"פ שלהם, נפלו למדרגה שמתחתיהם, שהם ג' עולמות בי"ע.
וכשאנו רוצים להמשיך מוחין דגדלות אל הזו"ן, שהם פרצוף שלם דע"ס, הנחלקים בעצמם לג"ר, וו"ק דג"ר, דהיינו ו"ק דגדלות וג"ר דגדלות, אנו צריכים לזה ב' עיבורים, שפירושם ב' בחינות עליות מ"ן, כי תחילה אנו מעלים מ"ן לזו"ן וכו' עד רום המדרגות, ונמשכין מוחין מע"ב ס"ג דא"ק אל הישסו"ת, שעל ידי מוחין אלו חוזרת ונפיק הנקודה מגו מחשבה ובאה למקומה למקום מלכות, דהיינו שה"ת יורדת ממקום נקבי עינים למקום הפה, ונעשה הזווג שלה במקום הפה כמקודם השיתוף, שעי"ז חוזרים ועולים אליה ג' הכלים אח"פ הנק' אל"ה, ומתחברים למדרגתה, וכיון שנשלמו לה ה' אותיות אלקים, שהם ה' כלים, בראש, משגת גם הג"ר דאורות שלה ונשלמו ישסו"ת בע"ס דאורות וע"ס דכלים.
אכן בעת שהישסו"ת מעלים אליהם ג' אתוון אלה להשלמתם, עולה עמהם גם הזו"ן. והוא מטעם, שהעליון היורד למקום התחתון נעשה כמוהו, ולפיכך, כיון שג' אתוון אל"ה נפלו מקודם לכן, אל הזו"ן, הנה נעשו בזה כמו מדרגה אחת עם הזו"ן, לכן עתה, בעת שהישסו"ת חוזרים ומעלים ג' אתוון אל"ה אליהם, נמשכו עמהם גם הזו"ן אל מקום הישסו"ת, מטעם שדבוקים זה עם זה במדרגה אחת. וכיון שהזו"ן עלו עם אל"ה אל הישסו"ת, נמצאים מקבלים שם את המוחין דיש"ס ותבונה. והנה נתבאר איך הישסו"ת מעלה את הזו"ן למוחין דו"ק, דהיינו עם אתוון אל"ה שלהם. אבל לולא זה לא יכלו הזו"ן לעלות מעצמם, כי כל התחתון מחברו הוא בהכרח יותר עב ממנו, ואיך יוכל לעלות אליו.
והנה בדרך עליה זו נעשה היחוד דק"ש ביום ג', בסוד יקוו המים אל מקום אחד, וכן יחודא תתאה דבשכמל"ו, כי ע"י המוחין שקבלו ישסו"ת, המשיכו אליהם ג' אתוון אל"ה שלהם, שעמהם יחד עלו הזו"ן וקבלו שם בהתכללותם עם ישסו"ת את המוחין דו"ק, שהוא משום שאין בהם אלא ששה כלים כנ"ל. ונמצא שכל היחוד הזה הוא בעיקר בחינת ישסו"ת, כי הם המקבלים המוחין והם המעלים אליהם את הזו"ן.
אמנם אחר שהשיגו זו"ן את המוחין דו"ק, ובאו למקומם, וע"י יחודא תתאה נמשכו המוחין דו"ק גם אל הנוקבא שמחזה ולמטה, בסוד מה שהדינא קשיא שלה נתהפך לנהורא כנ"ל. הנה אז כבר יכולים הזו"ן לעלות מאליהם למ"ן, בכדי להשיג מוחין דג"ר, ואינם צריכים לאל"ה דישסו"ת שיעלו אותם, והוא מטעם השואתם זה לזה, כי עתה נתבטל כל ההפרש שבין ישסו"ת לזו"ן. כי כל מה שהזו"ן הם יותר עב ויותר דין מישסו"ת נשאב עתה לגמרי, שהרי אפילו הדינא קשיא נהפך לאור, בסוד נהורא אוכמא כנ"ל, ונהורא אוכמא דזו"ן הם חשובים עתה כמו נהורא חוורא דישסו"ת, ועל כן עולים הזו"ן לישסו"ת, כי עתה הם אחד בלי הפרש, ומקבלים שם את הג"ר דמוחין דגדלות. הרי שלצורך הג"ר יכולים הזו"ן לעלות מאליהם בלי עזרת ישסו"ת. ולפיכך נבחן יחודא דג"ר ליום מיוחד, כי יש בו הבדל רב מיחודא דו"ק: הן מצד הכלים דזו"ן, כי למוחין דו"ק אינו עולה רק חצי פרצוף שמחזה ולמעלה, והן מצד העליה, כי למוחין דו"ק אין הזו"ן יכולים לעלות מאליהם, כמבואר. ודע, שאלו ב' מיני העליות מכונים, עיבור א' לו"ק, ועיבור ב' לג"ר. והם נוהגים בכל המדרגות, שאי אפשר להמשיך שום מדרגה זולת בב' פעמים כנ"ל. וזכור זה, כי הוא מפתח גדול.