זהר

ט) ויכלו השמים והארץ וכל צבאם, ויכלו בצדיק אתכלילן כל אברין וכל ספירן, כל אברין דאינון פקודין דעשה, דביה אשר קדשנו במצותיו וצונו למעבד כל פקודין, דאיהו כ״ל כליל כלא ואיהו כלא ומניה תלוי כלא, עמודא דאיהו סביל שמיא וארעא עליה, וביה אתעבידו כלל ופרט וכלל, ובגין דא ויכלו כליל שמיא וארעא, שמים אש ומים ודא שמאלא וימינא, שמים עמודא דאמצעיתא כליל תרוייהו, הארץ שכינתא תתאה, וכל צבאם נצח והוד דאינון צבא השמים, בגין דאיהו כליל שבע ספירן דשבח דוד בהון לקודשא בריך הוא הדא הוא, דכתיב לך יהו״ה הגדולה והגבורה וגו', בגין דא אתקרי יום השביעי כלל שבע, וסלקין לשבעין דחשבן תיבין דקדוש וויכלו.

תרגום

ט) ויכלו השמים והארץ וכל צבאם וכו'. ויכלו, בצדיק נכללים כל אברים וכל ספירות. כל אברים שהם מצוות עשה, שבו אשר קדשנו במצותיו וצונו, לעשות כל מצות. שהוא כ״ל כולל הכל. והוא הכל וממנו תלוי הכל. העמוד שהוא סובל שמים וארץ עליו. ובו נעשו כלל ופרט וכלל. ומפני זה ויכלו כולל שמים וארץ. שמים אש ומים, וזה שמאל וימין. שמים עמוד האמצעי כולל שניהם. הארץ שכינה תחתונה. וכל צבאם נצח והוד שהם צבא השמים. מפני שהוא כולל שבע ספירות ששבח דוד בהם להקדוש ברוך הוא, זה הוא שכתוב לך יי׳ הגדולה והגבורה וגו׳. משום כך נקרא יום השביעי כלל שבע. ועולים לשבעים של חשבון תיבות הקדוש וויכלו.