זהר

ט) ועוד כד דפיקו איהו כתרועה במהירו, דוחקא בתר דוחקא, מיד ייתי פורקנא, ועוד ההיא חולה דאיהו לבא, כד רוחא לא נשיב לגבה, דאתמר ביה ורוח אלהי״ם מרחפת על פני המים, איהי לא דפיקת בערקין דילה, וכלהו חשיבין בגלותא כמתים, ואתמר בהו במחשכים הושיבני כמתי עולם, ובגין דא בגלותא אני ישנה, ואיהי חולה בגלותא, וכמה אסיין תלמידי חכמים קא משתדלן לגבה, בכמה בוסמין וריחין דשושנים תפוחים ואגוזים ורמונים, ולא אתחזרת רוחא לגבה בהון בגלותא במרעה דילה, ולא דפיקו אתחזרת לגבה, עד דייתי רעיא מהימנא רחימו דילה, דאתמר ביה הרועה בשושנים, ואייתי לה תפוח, ושוי לחוטמא, וארחא ביה, ואשתמודעת לגביה, הדא הוא דכתיב מנחם משיב נפשי, מיד חזרת רוחא ודפיקו לגבה.

תרגום

ט) ועוד כד דפיקו וכו׳. ועוד כאשר הדופק הוא בתרועה במהירות, דוחק אחר דוחק מיד תבוא הגאולה. ועוד אותה חולה שהוא הלב, כאשר רוח לא נושב אצלה, שנאמר בו ​ורוח אלקים מרחפת על פני המים. היא לא דופקת בעורקים שלה. וכולם חשובים בגלות כמתים. ונאמר בהם במחשכים הושיבני כמתי עולם. ומפני זה בגלות אני ישנה. והיא חולה בגלות, וכמה רופאים תלמידי חכמים מתעסקים אצלה, בכמה בשמים וריחות של שושנים תפוחים ורימונים, ולא חוזרת הרוח אצלה בהם בגלות בחולי שלה. ולא הדופק חוזר אצלה. עד שיבוא הרועה הנאמן אהוב שלה, שנאמר בו הרעה בשושנים. ומביא לה תפוח, ושם לחוטם ומריחה בו, וניכרת אצלו. זה הוא שכתוב מנחם משיב נפשי, מיד חוזר הרוח והדופק אצלה.