זהר

ט) ועל רזא דנא כתיב, מה אעידך מה אדמה לך. כד אתחריב בי מקדשא, נפק קלא ואמר, מה אעידך ומה אדמה לך, בההוא מה אעידך, בכל יומא ויומא אסהידת בך מיומין קדמאין, דכתיב העדותי בכם היום את השמים ואת הארץ. מה אדמה לך, בההוא גוונא ממש, עטרית לך בעטרין קדישין, עבדית לך שלטנו על עלמא, דכתיב הזאת העיר שיאמרו כלילת יפי וגו'. קרינא לך ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה. מה אשוה לך,כגוונא דאנת יתבא, הכי הוא כביכול לעילא, כגוונא דלא עאלין השתא בך עמא קדישא בסדרין קדישין, הכי אומינא לך, דלא איעול אנא לעילא עד דיעלון בך אכלוסך לתתא. ודא איהו נחמה דילך, הואיל דדרגא דא אשוה לך בכלא. והשתא דאנת הכא, גדול כים שברך. ואי תימא דלית לך קיימא ואסוותא, מי ירפא לך, ודאי ההוא דרגא סתימאה עלאה, דכלא קיימא ביה, ירפא לך ויוקים לך.

פירוש הסולם

ט) ועל רזא דנא וכו' : ועל סוד זה כתוב, ​מה אעידך ומה אדמה לך. כי כשחרב בית המקדש, יצא קול ואמר מה אעידך ומה אדמה לך, דהיינו במ"ה ההוא אעידך. שבכל יום ויום העידותי בך מימים קדמונים, שכתוב, העידותי בכם היום את השמים ואת הארץ. מה אדמה לך, באותו אפן ממש, העטרתי לך בעטרות קדושות, ועשיתי אותך ממשלה על העולם. שכתוב, הזאת העיר שיאמרו כלילת יופי וגו'. קראתי אותך, ירושלים הבנויה כעיר שחברה לה. מה אשוה לך, כעין שאת יושבת, כך הוא כביכול למעלה דהיינו בירושלים של מעלה. כמו שעתה אין נכנסים בך העם הקדוש בסדרים הקדושים, כך אני נשבע לך, שלא אכנוס אני למעלה עד שיכנסו בך צבאותיך למטה. וזו היא הנחמה שלך, מאחר שאני משוה לך מדרגה זו, דהיינו ירושלים של מעלה, שהיא המלכות, בכל. ועתה שאת כאן, גדול כים שברך. ואם תאמרי, שאין לך קיום ורפואה. מי ירפא לך, דהיינו אותה מדרגה הסתומה העליונה, הנקראת מ"י, שהכל מתקיים על ידיה, שהיא בינה, תרפאך ותקים אותך. אכלוסך פירושו גדודיך צבאותיך, כי גדוד, מתרגם אוכלסא (איוב י"ט י"ב).
ביאור הדברים, כי חורבן ביהמ"ק היה מחמת שחטאו ישראל בע"ז ולא רצו להעלות מ"ן לזווג זו"ן אלא שרצו להמשיך השפע לס"א הנק' אלהים אחרים, שמסבה זו נפרד הזווג הנ"ל דזו"ן ונתבטלו מאה הברכות מן הנוקבא ונחרב ביהמ"ק.
וזה אמרו נפק קלא ואמר מה אעידך וכו' בכל יומא ויומא אסהידת בך מיומין קדמאין אלו הו"ק דגדלות שהנוקבא מקבלת בסוד מ"ה כנ"ל, נק' יומין קדמאין, וה"ס הכתוב ​כי שאל נא לימים ראשונים וגו' ולמקצה השמים ועד קצה השמים וגו' (דברים ד' ל"ב) ונק' כן להיותם ו"ק דאו"א, כי הישסו"ת הוא ז"ת דאו"א, כנ"ל (אות ז' ד"ה וז"ש דהאי ע"ש). וז' הימים של או"א הם ראשונים אל ז' הימים דזו"ן דכתיב ​העידותי בכם היום את השמים ואת הארץ כי שם באותה פרשה (דברים ד' כ"ו) כתוב פסוק זה, שפירושו על זווג זו"ן שהם נק' שמים וארץ, שהזהיר הכתוב לשמור ולקיים את הזווג, ואם לא, מזהיר הכתוב, כי אבד תאבדון מהר מעל הארץ וכו'. וז"ס מ"ה אעידך, על אלו מאה ברכות הזהרתי אותך לשמרם ולעשותם, ואתה עברת עליהם לכן נתקיים בכם ח"ו כי אבד תאבדון מהר מעל הארץ וכו'.
וז"ש, מ"ה אדמה לך בההוא גוונא ממש עטרית לך בעטרין קדישין וכו' כעיר שחוברה לה יחדיו כי אלו מאה הברכות שהנוקבא מקבלת מהז"א בזווג. דמ"ה,הן בסוד עליתם לישסו"ת, ונעשה הז"א לבחי' ישראל סבא, והנוק' נעשתה לבחי' תבונה, ואז נעשים האורות שלה בסוד מאה ברכות כמו האורות דתבונה כנ"ל, וע"ז אומר הכתוב, כעיר שחוברה לה יחדיו, כי הנוק' הנק' עיר, נתחברה עם התבונה יחדיו ונעשתה הנוקבא לבחינת התבונה. והיא מקבלת משם המוחין דתבונה הנק' עטרין קדישין, ואז נק' כלילת יופי משוש כל הארץ, ומקבלת שלטנו על עלמא.
וז"ש, מ"ה אשוה לך כגוונא דאנת יתבא, כלומר, שבסבת חטאם של ישראל שנחרב ביהמ"ק ונגלו מעל אדמתם, גרמו בזה גם פירוד לנוקבא כי ט"ס התחתוניות שלה נפלו לקליפות והיא חזרה לנקודה תחת היסוד. וז"ש מ"ה אשוה לך וכו'. וז"ש מ"י ירפא לך: היינו אם ישובו בני ישראל בתשובה ויתקנו מעשיהם ויעלו מ"ן לזו"ן, הנה אז שוב ימשכו המוחין עילאין אל הזו"ן ושוב תעלה הנוקבא לישסו"ת הנק' מ"י, ואז תהיה לך רפואה.