זהר

ט) ומאן דלא יתער רוחיה בפולחנא דמריה, בהיך אנפין יקום קמי מלכא, כד יתערון עליה בדינא, ויתפשון ליה בקולרא, ולא ישתכח עליה זכותא לאשתזבא, כדין כתיב, וכצפרים האחזות בפח כהם יוקשים בני אדם. ועד לא ינפוק ב״נ מהאי עלמא, בכמה דינין אתדן נפשא עם גופא, עד לא יתפרשון דא מן דא, ולית מאן דישגח.

פירוש הסולם

ט) ומאן דלא יתער וכו׳: ומי שלא יעורר רוחו לעבודת רבונו, באיזה פנים יקום לפני המלך, כשיעוררו עליו בדין, ויתפשו אותו בשלשלת, דהיינו שיאסרו אותו להביאו לדין, ולא תמצא לו זכות להנצל אז כתוב, וכצפרים האחוזות בפח כהם יוקשים בני אדם. ומטרם שיוצא האדם מעולם הזה, בכמה דינים נדונים הנפש עם הגוף, מטרם שנפרדו זה מן זה. ואין מי שישגיח על זה.