זהר

ט) אשה כי תזריע. תנינן, אשה מזרעת תחלה יולדת זכר. ר׳ אחא אמר, הא תנינן, דקב״ה גזר על ההיא טפה, אי איהו דכר אי איהי נוקבא, ואת אמרת אשה מזרעת תחלה יולדת זכר. א״ר יוסי, ודאי קב״ה אבחין בין טפה דדכורא ובין טפה דנוקבא, ובגין דאבחין ליה, גזר עליה, אי להוי דכר או נוקבא.

פירוש הסולם

ט) ​אשה כי תזריע: למדנו, ​אשה מזרעת תחילה יולדת זכר. ר׳ אחא אמר, זה שלמדנו, שהקב״ה גוזר על הטפה, אם הוא זכר או נקבה, ואתה אומר, אשה מזרעת תחילה יולדת זכר. וא״כ לא צריכים לגזירת הקב״ה. א״ר יוסי, ודאי שהקב״ה מבחין בין טפה של זכר ובין טפה של נקבה, ומשום שהבחין בה, גזר עליה, אם תהיה זכר או נקבה.
פירוש. כי ג׳ שותפין באדם, הקב״ה ואביו ואמו, שאביו נותן הלבן שבו, ואמו האדום שבו, והקב״ה נותן הנשמה. ואם הטפה היא זכר נותן הקב״ה נשמה של זכר ואם נקבה, נותן הקב״ה נשמה של נקבה. ונמצא, שבזה שאשה הזריעה תחילה, עוד לא היתה הטפה בסופה לזכר, אם הקב״ה לא שלח בה נשמה של זכר. והבחנה זו שהקב"ה מבחין בהטפה שהיא ראויה לנשמה של זכר או של נקבה. נחשבת לגזירה של הקב״ה. שאם לא הבחין בזה, ולא שלח נשמה של זכר, לא היתה נגמרת הטפה להיות זכר. ונמצא שב׳ המאמרים אינם סותרים זה את זה.