זהר

ט) אמר ליה, ודאי הכי הוא, אבל האי רזא אשתמודעא בקרא דא, תוצא הארץ נפש חיה למינה. דאע״ג דאינון מסטרא דדכיו, כלהון אינון זכר ונוקבא, ואינון זוגין ומאן דנטיל ממה דלאו איהו מיניה, ההוא בר דאתרכיב מתרוייהו, עליה אתמר לא תבשל גדי בחלב אמו.

פירוש מעלות הסולם

ט) אמר ליה ודאי וכו': אמר לו אליהו לר' שמעון ודאי כך הוא שיש השתוות בין איסור בשר בחלב, ללא תחרוש בשור ובחמור יחדיו, אבל סוד זה של איסור בשר בחלב, נודע בפסוק זה שנאמר, תוצא הארץ נפש חיה למינה, היינו בן זוגה, (עי' זהר ויקרא אות קפ״ו) שאע״פ שהם מצד הטהור כלם הם זכר ונקבה למינם, והם בן זוגם, ומי שנוטל ממה שאינו מינו בן ההוא המורכב משניהם דהיינו ממי שאינו בן זוגו, עליו נאמר לא תבשל גדי בחלב אמו.
ביאור המאמר, נודע שזה לעומת זה עשה אלקים, וכמו שיש ד׳ עולמות אבי״ע דקדושה, כן יש כנגדם צד אחר אבי״ע דטומאה, ועיקר ההפרש שביניהם הוא, כי צד האחר דבוק בשמאל בלי ימין, וכל חיותם הוא מג״ר דחכמה דשמאל. והצד הקדוש דבוק בקו האמצעי, המעלים ג״ר דחכמה דשמאל וו"ק דחכמה דשמאל הוא מיחד עם החסדים שבימין, וישראל דבוקים באבי״ע דקדושה. ואומות העולם באבי״ע דטומאה וכמו שבני ישראל עושים מצוות ומעשים טובים המעוררים שורשיהם למעלה ליחד את הקב״ה ושכינתו בסוד קו האמצעי, כך יש לגדולי אומות העולם כמו לבן בלעם וסיעתם מעשים רעים המסוגלים לעורר שורשיהם למעלה להפריד קו השמאל מן הימין, ולהמשיך להם ג״ר דחכמה דשמאל.
ואחד מן המעשים הרעים האלו הוא, שהיו אוכלים בשר בחלב, בסו״ה לא תבשל גדי בחלב אמו. כי בשר ה״ס ו״ק דחכמה, כנודע לפי סדר עשר הספירות שקומתן שוה: עור, בשר, גידין, עצמות, מוחא. שעור הוא נפש, ובשר רוח, גידין נשמה, ועצמות חיה, ומוחא יחידה. הרי בשר הוא רוח שהוא ו״ק דחכמה, וע״י החלב שממנו היה מקבל הגדי את חיותו, כי חיות ו"ק דחכמה נמשכת מג״ר דחכמה. וע״י בישולם ואכילתם יחד היה זה ענין אתערותא דלתתא להמשיך את ג״ר דחכמה לתוך הו״ק.
ולעומת זה בקדושה, אנו דבוקים בקו האמצעי, ועושים מצוות בכדי להעלים את ג״ר דחכמה, בסוד קדושת בכורים, כמ״ש קדש לי כל בכר, וכן ראשית בכורי אדמתך תביא בית ה׳ אלקיך היינו להעלות את זו"ן למקום או״א עלאין, ואז נקראת מלכות בית ה', כמו בינה וז״א נעשה לקו האמצעי המכריע בין ימין ושמאל דאו"א בב׳ פעולות: א', שהמסך שלו ממעט את קומת החכמה שבקו השמאל מבחינת ג״ר דחכמה לו"ק דחכמה דהיינו שלא תתפשט החכמה להאיר ממעלה למטה, אלא תאיר ממטה למעלה שהארה זו נבחנת לו״ק דחכמה בלבד. ב', הוא הזווג של אור העליון הנעשה על מסך דבחי״א שהוא קומת ז״א הממשיך קומת אור של חסדים, ואז מאחר שמצד אחד ירדה קומת החכמה שבשמאל לו״ק שהוא מכח המסך, ומצד ב' נתרבו החסדים על קו השמאלי מב׳ צדדים מקו הימין ומצד הזווג של אור העליון על המסך שבקו האמצעי אז נכנע קו השמאל ומתיחד עם החסדים שבקו ימין ושבקו האמצעי.
ולכן כששאלו הסבין שה״ס הזקנים שהמשיכו את הארת ג״ר בסוד אין זקן אלא זה שקנה חכמה, על הסמיכות בין ראשית בכורי אדמתך וגו' ללא תבשל גדי בחלב אמו, הבין ר״ש שלא תיקנו את קו האמצעי כראוי ולכן קם ר״ש על רגלוי והמשיך את הארת ג״ר של קו האמצעי שה״ס קימה על הרגלים, כי כשיש ג״ר דאורות יש נה״י דכלים שה״ס רגלין פתח בקלא סגיא להמשיך את אור החסדים שבקו האמצעי הנקרא קול (עי׳ בסלם פרשת חי׳ שרה אות ו') ואמר אליהו וכו' כי אליהו ה״ס המלכות כי הוא בגימטריא ב״ן שם של הנוקבא בעת שג׳ הקוים יה״ו מאירים בה בסוד אל יה״ו, ואנהיר עינייהו דאלין סבין בהאי מלה כי באמירת הדברים המשיכו את האורות והתקונים, דלא יתון למיכל בשר בחלב שבהמשכת הארת הג״ר בלי ההתלבשות החכמה בחסדים הרי יכול להיות יניקה אל החצונים מהארת ג״ר דחכמה שה״ס אכילת בשר בחלב.
אדהכי הא אליהו קא נחית וכו' ואמר לו ב' ענינים: א׳ הוא שליטתו של קו האמצעי המקיים ב׳ הקוים ימין ושמאל, ועושה שלום ביניהם ע״י שמסדר הארת הימין מלמעלה למטה. והארת השמאל ממטה למעלה, והעונש הגדול של הפוגם בסדר קו האמצעי דהיינו שמושך הארת השמאל ממעלה למטה, וזה אמרו כד בוכרא דאיהו ישראל עמודא דאמצעיתא לא אתיין ליה לבית ה'. דהיינו להעלות את זו"ן למקום או״א עלאין שיקבל את המוחין בדרך תלת נפקי מחד שהכריע בין ימין ושמאל דאו"א, חד בתלת קיימא, רק ממשיך הארת השמאל לבד אז חלב אתערב בבישרא דהיינו שגורם התפשטות המלכות עד הקליפות בסוד רגליה יורדת מות, והחיצוניות מתערבת בפנימיות. ענין ב׳ הוא הפגם של המחבר ב׳ מיני דינים דהיינו דינים דנוקבא ודינים דדכורא אלו באלו, שאז נתוספו דינים דנוקבא על דינים דדכורא והחורבן הוא גדול, וזה אמרו וגרמין לאתערבא שור בחמור, כי דינים דשור ה״ס דין קדוש דהיינו קו השמאל מטרם שמזדווג עם קו הימין שאז נמשכים ממנו דין קשה, וזה אינו מחמת הפגם שבו, אלא מטעם חסרון חסדים להתלבשות החכמה. ודינים דחמור הם אינם קדושים, ונמשכים מקו הימין לבד. ואם נוטלים ב׳ הדינים ע״י קו האמצעי כמ״ש אצל יעקב ויהי לי שור וחמור אז מבטלים הדינים אלו את אלו, כי מדינים דימין שה״ס הדינים דמסך עליו יוצא קומת החסדים. ודינים דשמאל המופיעים עם גילוי החכמה דשמאל, הם שומרים את החכמה מיניקת החיצונים, ולולא הדינים ההם לא היתה החכמה מתגלה ואם הם מתחברים אלו עם אלו שלא כדרך התקון אז להיפך שדינים דנוקבא נתוספים על דינים דדוכרא והס״א מתגברת ודא איהו כלאים מין דלאו במיניה וזה חורבן העולם כי ב' הכחות נלחמים זה עם זה ואחד רוצה לעקור את השני.
אמר ר״ש וכו' א״ל וכו' אבל האי רזא אשתמודעא בקרא דא, תוצא הארץ נפש חיה למינה, (עי׳ זהר בשלח אות רל״ו) מאן הארץ. מההוא אתר דמקדשא אשתכח ביה היינו מבינה שבמלכות שהיא בית ה׳. דאע״ג דאינון מסטרא דדכיו כלהון אינון דכר ונוקבא ואינון זוגין, כי נבראו זכר ונקבה שהחסדים מיוחסים אל הזכר, והארת החכמה אל הנקבה, והזכר משתכלל בהארת חכמה ע״י הנקבה, והנקבה משתכללת באור החסדים ע״י הזכר, כמו זו״ן העליונים, כי אין ממשלה בעולם להכניע את הקליפות, אלא ע״י מוחין שלימים מחכמה וחסדים, ומאן דנטיל ממה דלאו איהו מיניה היינו שהוא ממשיך הארת השמאל ממעלה למטה, ולכן ההוא בר דאתי רכיב מתרווייהו הנמשך מן השמאל בלי הימין עליה אתמר לא תבשל וגו׳ כי זה היה החטא של עצה״ד, (עי׳ ספרא דצניעותא אות ס״א) חב אדם אתפשט שמאלא ואתפשטו אינון בלא גופא כי נגלה כח המלכות דמדת הדין שממנה נמשכים רוחות בלא גופות, והחצוניות שהיא בחינת גדי מתערבת בחלב אמו, היינו בפנימיות.
בספר באר לחי ראי, כתב בשם רבינו הקדוש החוזה מוה״ר יעקב יצחק מלובלין זיע״א, לפרש דברי התקונים עפ״י דברי התוספות ריש פרק כל הבשר (חולין קג:) שהביא מן התוספתא דבשר בחלב נוהג בארץ ובחוצה לארץ, ומפרש הרשב״ם דאצטריך לאשמעינן דסלקא אדעתין דבשר בחלב אינו נוהג בחוצה לארץ משום דאתקיש לבכורים בחד קרא ראשית בכורי אדמתך וגו' לא תבשל גדי בחלב אמו וסלקא אדעתין כמו דבכורים אינו נוהג בחו״ל גם בשר בחלב כן, ולזה אמר רשב״י לאליהו שיגלה סוד סמיכות ב׳ הדברים מצות בכורים ואיסור בשר בחלב דלא יתון למיכל בשר בחלב. כי אם לא יגלה טעם הסמיכות יטעו לומר כמו דבכורים אינו נוהג בחו״ל כן גם איסור בחלב אינו נוהג בחו״ל ויבואו לאכול בשר בחלב בחו״ל. אבל כאשר יגלה טעם הסמיכות יבינו כלם דלאו להכי אתקיש. ובספר רזין דאורייתא כתב כל הנ״ל בשם רבינו הרה״צ ר׳ צבי מזידיטשוב זצוקללה״ה שהשיב לבעל חו״ד שביקש ממנו פירוש התיקונים עפ״י הפשט.