תוכן

טז. וצריכים לדעת טיב של ב' מיני הבירורים הנוהגים אצלנו: בירור הא', נקרא בירורי טוב ורע, בירור הב', נקרא בירורי אמת ושקר. פירוש, שהשי"ת הטביע כח המברר בכל בריה, שפועל בה כל התועלת הנרצה ומעמידה על שלימותה הנרצה. והנה בירור הא' הוא כח הפועל גופני, שאופני פעולתו על ידי הרגש מר ומתוק, שהוא ממאס ודוחה צורת המר, כי רע לו, ונאהב לו ומקרב צורת המתוק, כי טוב לו. והנה כח הפועל הזה, די ומספיק בדומם צומח וחי שבהמציאות, שמעמידם על גמר שלימותם הנרצה. ונוסף עליהם מין האדם, שהטביע בו השי"ת כח פועל שכלי, שאופני פעולתו בבירור הב' הנ"ל, שדוחה עניני שקר וריקות, במיאוס עד להקאה, ומקרב ענינים אמיתיים וכל תועלת באהבה גדולה. ובירור הזה, נקרא בירור אמת ושקר, ואינו נוהג זולת במין האדם כל אחד ואחד לפי שיעורו. ותדע, שכח הפועל הזה הב', נברא והגיע להאדם, בסבת עטיו של הנחש, כי מצד היצירה, לא היה לו זולת כח הפועל הא' מבירורי טוב ורע, שהיה די ומספיק לו לתועלתו בעת ההיא.
ואסביר לך על דרך משל, אם היו הצדיקים נגמלים כמפעלם הטוב, והרשעים נענשים על מעשיהם כדי רשעתם, בעולם הזה, היה אז הקדושה מוגדרת לנו במציאות של המתוק והטוב. והסטרא אחרא היתה מוגדרת לנו במציאות של הרע והמר. ובאופן זה, היה מצוות הבחירה מגיענו, על דרך 'ראה נתתי לפניך את המתוק ואת המר, ובחרת בהמתוק'. ובאופן זה, היו כל בני אדם בטוחים בהשגת השלימות, שבטח היו בורחים מן העבירה, להיותה רע להם, והיו טרודים במצוותיו ית' יום ולילה לא יחשו, כמו הטפשים של עתה בעניני הגוף וזוהמתו, להיותה טוב ומתוק להם.
והנה כן היה ענין אדם הראשון, מפאת יצירתו ית' אותו. והניחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה (בראשית ב, טו), שפירשו ז"ל (תיקוני זוהר תיקון נה), 'לעבדה' אלו מצות עשה, 'ולשמרה' אלו מצות לא תעשה. ומצות עשה שלו, היה לאכול ולהתענג מכל עצי הגן, ומצוות לא תעשה שלו, היה שלא לאכול מעץ הדעת טוב ורע. אשר המצות עשה, היתה מתוקה ונחמדה, והמצות לא תעשה, היתה הפרישה מן הפרי המר והקשה כמות.
ואין לתמוה איך אפשר להקרא כאלה בשם מצוות ועבודה, כי מצינו כזה, גם בעבודתינו של עתה, אשר על ידי התענוג בשבתות ויו"ט, אנו זוכים לקדושה העליונה, וכן על ידי הפרישה משקצים ורמשים, וכל אשר נפשו של אדם קצה בו, אנו מקבלים שכר. והנך מוצא, שענין הבחירה בעבודתו של אדם הראשון, הי' על דרך ובחרת במתוק כנ"ל, ונמצא שחיך הגופני לבד היה די ומספיק לו לכל תועלתו, לדעת אשר צוה ה', ואשר לא צוהו.