זהר

טז) בנין עלאה, שת"י רגלי חי, לי' רבתא י' זעירתא, לח' תיו, ו"י לו', ו"ד לי', הדא הוא דנפיק מעלאה.

פירוש הסולם

טז) בנין עלאה שתי רגלי וכו': במדרגה העליונה, שהיא ישראל, שתי הרגלים שהם נצח והוד הם חי, כנ"ל שהנצח נקרא ויחי, והוד נקרא חי, ושניהם נכללים בהמלה ויחי, ומפרש, לי' רבתא י' זעירתא, לח' רבתא ת'.ו"י לו'. ו"ד לי' (כצ"ל) וזהו יוצא מן העליונה, שהוא ישראל.
פירוש, ב' הבחנות יש באותיות, שהם פשוט ומילוי. כי למשל כשמבטאים א' נשמעות עמה האותיות לף, דהיינו אלף. וכשמבטאים ב' נשמעות עמה האותיות ית, דהיינו בית. האותיות א' ב' נקראות פשוטות, והאותיות לף, ית הנשמעות עמהן, הם המילואים של הפשוטות, ולפי זה כשד' אותיות ויחי, נמצאות במילואן הן: ויו, יוד, חת, יוד. ונבחן שיש כאן שתי חלוקות: חלוקה א', הוא ד' אותיות הפשוטות ויחי, חלוקה ב', היא ז' אותיות המילואים; י"ו, ו"ד, ת', ו"ד. שהן בגימט' גלת עם ג' האותיות. וה"ס ב' רגלין הנ"ל, שהן נצח והוד, שחלוקה א', ויחי, ה"ס נצח. וחלוקה ב' שהיא בגימ' גלת ה"ס הוד. ושתיהן חי, כלומר שכלולות בהמלה ויחי, שלהיות הגלות סבת הגאולה והתחיה, נחשב גם הגלות לתחיה, כמ"ש לפנינו.
וזה אמרו, בנין עלאה שתי רגלי חי, ששתיהן נכללות במלה ויחי. ומבאר לי' רבתא י' זעירתא: לי' הגדולה שהיא הפשוטה יש במילואה י' קטנה, דהיינו ו"ד שהוא בגימט' י'. לח' יש במילואה ת'. ו"י יש במילוי הו'.ו"דיש במילוי הי'.