תוכן

טז) והנה בעת זווג דישראל ונוקבא רחל, אז נקרא טוב, וז"ש הללויה כי טוב, כי זה גורם מוחין דאו"א שיכנסו, וזהו הללויה, שהם או"א, כי מהם נמשך כי טוב ה', דהיינו ז"א נעשה טוב, שהם החסדים דאמא, שהם נותנים לנוקבא בסוד הזווג. וז"ש זמרו לשמו כי נעים, שהוא נוקבא הנקרא שם, כי נעים, שהם הגבורות דאמא, שהיא מתבוננת בהם, ואין נעימה אלא לאשה כי אין אשה אלא ליופי. וז"ש הנה מה טוב, החסדים שלו. ומה נעים, הגבורות שלה. שבת אחים, בסוד כשהיא אב"א אז אין זווג, והם אחים לבד. ואחר כך גם יחד, שנעשה עמו פב"פ, ומזדווגים בזווג יחד. והנה ידוע, שאינו דומה חו"ג דאמא, לחו"ג דאבא, כי חסדים דאמא לז"א, והגבורות לנוקבא. לא כן ביעקב, שהוא נוטל לעצמו החו"ג דאבא, ואחר כך בסוד זווג נותן לנוקבא הגבורות. והנה יעקב הזה, מאור יסוד אבא הנכנס תוך ז"א, והכלים דיעקב, הם אחורים דאבא שנפלו, בסוד שבירת הכלים, ואבא עצמו הוא המעלה אותם אחורים שלו שנפלו, כי יסוד דאבא כשיורד בתוך הז"א, עולים לקראתו האחורים שלו, כי הוא אורו ממש, המלבישים אור דיעקב, והיא נובלת חכמה של מעלה תורה, שהוא יעקב הנקרא תורה. וז"ש כי יעקב בחר לו י"ה, כי י"ה שהוא אבא, בחר לו ובירר והעלה לו ליעקב, ובזה ישראל לסגולתו, כי כשמזווג ישראל עם רחל, הם נעשים סגול עם יעקב הנ"ל, שיעקב לוקח מקומו דעשו.