תוכן

טז) הנה נודע, כי צור המלכות, הנקרא אלהים במלוי ההי"ן, גימטריא צור ע"ה. ונודע, כי המלכות עניה ודלה, דלית לה מגרמה כלום, וא"כ איך יכול לצאת ממנה מים להשקות התחתונים. והענין, כי למעלה ממנו, יש ג"כ צור, שהוא ממותק ומתוקן, והוא ת"ת, וממנו יש להמשיך שפע לצור תתאה מלכות, כדי שיהיה לה לתתן אח"כ להתחתונים. וז"ש, הנני עומד לפניך שם על הצור, כי ז"א דהיינו הויה, נותן לצור התחתון. והנה מז"א שהוא שם הויה, יוצא מנין צור, והוא באופן זה: יפ"י ק', יפ"ה נ', הפ"ה כ"ה, הפ"ו ל', ופ"ו ל"ו, ופ"ה ל', הפ"ה כ"ה. הרי הכל כמנין צור, וזהו דרך הכאה, וזה והכית בצור. כי בהכות עם המטה למטה בצור, הוצרך להכות בחשבון כנ"ל העולה צור. וצריך הכאה, מפני שאין האורות יוצאים לחוץ, כ"א דרך הכאה. וא"כ כשיכוין משה להכות למעלה במספר צור בשם הויה, אזי יצאו מים, וז"ש ההופכי הצור אגם מים, כי מה שהיתה דלה בלי מים, ואחר שניתן לה מלמעלה, נהפכה לאג"ם מים. וז"ש כאן על הצור בחורב לשון יובש.