תוכן

טז) תבין מן התקונים צ"ג, כי כל אזהרת רז"ל על זיווג מע"ש לע"ש הוא, אם משמש לשם הריון, כי צריך לבנים. וצריך להיות זהיר אז בזיווג, כדי שישרה בהאי טפה נשמה קדישא עליונה מזיווג עליון. אמנם אם אשתו מעוברת או מניקה, אין לחוש לכך. והטעם כנז"ל, כי כל עצמה של אזהרה זו אינו, רק לבל ישפיע נשמות, רק הנקרא צדיק, ויעלו רק נשמת השבת כנ"ל, ואם היא כבר מעוברת או מניקה בטלה טענה זו. וכשהאדם מתעורר בקישוי אבר בחלומו, יזהר שלא יבעול מיד ע"י קישוי אבר זה, כי יצאו בניו פגומים, ואז נקרא בני תמורה בעצם. ואם היא מעוברת, ג"כ מוליד רוחין ושדין בישין, שהכל צריך שיהיה בכוונת שניהם סוד הזיווג בשבת, יכווין בשם צמרכ"ד. ובשם זה ניקוד אָזָבֵוָוגִהֵ, ואלו ב' שמות עולים גי' חשמ"ל.