תוכן

טז) ולמה רצה הקב"ה לברוא את האדם ביצה"ר, כדי שיאכל משלו, ובמה שיגע ויכניע יצרו הרע. כי כל דרכיו משפט, ואינו רוצה שיתענג ויתהנה האדם בג"ע על חנם, כאשר היתה אוכלת הנשמה תחלה קודם בואה לעה"ז, משולחן אביה, דרך צדקה ומתנה, אלא רצה הקב"ה שתבוא לעה"ז, ותסגל מצות ומעשים טובים, ואז תתענג בשכר מעשים טובים, ולא בחנם. נמצא, כי להיות כי כל דרכיו משפט, הוכרח להיות באדם שני יצרים, ואם יחטא ביצה"ר, הוצרך להיות בשמו דין ורחמים, שהוא הנגלה והנסתר, כדי להפרע ממנו כרשעתו, וגם התורה עצמה, הוצרך להיות בה נגלה ונסתר.