תוכן

טז) ונ"ל חיים שהוקשה לו בפסוק שהיל"ל אשה כי תלד זכר וטמאה וכו', מאי תזריע דקאמר, ועוד מאי דקאמר בסיפיה דקרא תטמא, הוא מיותר, דכמו שאמר בנקבה וטמאה שבועים כנדתה, הכי היל"ל בזכר וטמאה שבעת ימים כימי נדת דותה,מאי מלת תטמא דקאמר. ועוד, מאי דקאמר וביום הח' ימול וכו', אין כאן מקומו, דהכא אתא לאשמועינן כמה ימים תשב על דמי טומאה, וכמה תשב על דמי טהרה לזכר ולנקבה, ואין כאן מקום להזכיר מצות המילה, כ"ש שהוא מיותר, שהרי כבר נאמר וביום הח' ימול לכם כל זכר. ועכ"ז מפרש הפסוק כן, האשה כדי שתזריע ותלד זכר צריך שתטמא שבעת ימים, ואם תעשה כן שכל ימי נדתה תטמא, והיה לה שכרה שביום השמיני ימול וכו'. וז"ש הוי וביום הח', כי עכשיו עם זה הפירוש שהוא שכר, יצדק אומרו כאן וביום הח', שאם היה ציווי אין כאן מקומו, וגם היה מיותר, אבל עכשיו אינו מיותר והוא במקומו.