תוכן

טז) רבי ינאי אומר לא העבידו המצריים את ישראל אלא שעה אחת מיומו של הקב"ה, פ"ו שנה. פירוש, יומו של הקב"'ה אלף שנה, שהם נ"ב מחזורים וי"ב שנים, והוסף שבעה חדשים לכל מחזור, וד' חדשים לי"ב שנים, הרי שס"ח חדשים. וסימניך פיטום הקטורת כיצד שלש מאות וששים ושמונה מנים היו בה, הרי אלו שלשים שנים ושמונה חדשים, וכשתחלק אלף שלשים שנים ושמונה חדשים לי"ב חלקים, יעלו בידיך פ"ו שנים פחות מ' יום, ובמילתא זוטרתי לא דק. וכי תימא, והרי פ"ו שנים משנולדה מרים, שנים שלימות של מחזור היו, ואף אנו נדרוש וימררו את חייהם בשנה ראשונה משנולדה מרים, ובמה היה המרירות, בעבודה קשה. והוסיפו בשניה, בחומר ובלבנים. ובשלישית, ובכל עבודה בשדה. ומשנולד אהרן בשנה רביעית, את כל עבודתם. ובשנה חמישית, עבדו בהם בפרך. ובששית, השליכו בניהם ליאור, עד שנולד משה. כי אלה היו שלשת הרועים, ובהתקרב לידת כל אחד מהם, היה השעבוד מתגבר כנגד הפכו, אלמא לא הכבידו עליהם עבודה בשדה ועבודת פרך, עד שנולד אהרן. והיו שנותיו אחד מי"ב באלף ממש, והיא שעה אחת דווקא.