תוכן

טז) והנה גופים אלו נמסרו ביר סטרא אחרא ממש, והרגום, כדי שיהיה בזכותם כח לעלות מ"ן אלו, וכדי להוציא אלו המ"ן מידם, הוצרכו למסור עצמן להריגה, כי כשמסרו גופם בידם, שלטו בהם החיצונים, אז ע"י זכות גופם הוציאו את בלעם מפיהם, וברירו את הניצוצות הקדושה מהם, שיהיו מוכנים לכל זווג וזווג. כי הם זככו גופם, עד שהיו בערך נשמות הצדיקים, אחרי כי זה הוא כח הצדיקים, שמזככים גופם ועושים אותו צורה, ולכן לא נאמר מיתה בצדיקים. וראיה מאליהו, שעלה בגוף ונפש לרקיע, וכבר ביארנו גופו של אדה"ר מהיכן היה, וכ"ש גופין אלו של אלו החסידים, שנהרגו לתכלית אלה אשר גופם מתעלה לסוד רוח. וז"ש, נשמתא דאילין לאשלמותא רוחין דלהון לתתא. פירוש, כי ע"י עשר רוחין דילהון, יעלו מ"ן מתתא לעילא, וגופא דילהון להעלות מ"ן מסטרא אוחרא. ואמר עוד, ומהכא רזא דקרבנין, כמו שהקרבן מעלה ומקריב הדברים, כנז' בסוד התפלות, כי ע"י הקרבן אנו מעלים עולם בעולם עד א"'ס, ג"כ אלו מעלין בגופן את מ"ן אל המלכות. ובזה תבין שאם היו נבררים ועולים כל הקדושה מתוך הפסולת, כבר בא המשיח. וז"ס מ"ש ז"ל: אין בן דוד בא עד שיכלו נשמות שבגוף. וזמ"ש בזהר, כד יסתיים גלותא במשיכו דרגלין, כדין (זכריה י"ד ד') ועמדו רגליו ביום ההוא, כדין אתי משיחא. כי הלא סוד אלו המלכים, הם סוד אדה"ר מראשו ועד רגליו, שנטבע בתוך הקליפות. וכל פעם שאנו מעלין מ"ן, אנו מעלין ניצוצות חלקיו, וכאשר הניצוצות מחלק הרגלים יעלו ויתבררו, אז יבא המשיח בע"ה.