תוכן

טז) וכן בענין האכילה צריך לנקות עצמו קודם האכילה, כמ"ש רז"ל המשהה נקביו עובר משום אל תשקצ"ו א"ת נפשותיכ"ם, ס"ת אותיות מו"ת, דבחינת נפש היא במלכות והטעם, שכשהאדם אוכל קודם שיטהר עצמו. כיון שעדיין קליפות עשיה דבוקה בו, אף כשיאכל וירצה להעלות האכילה מעולם לעולם ולברר אותם מהפסולת לא יועיל, כיון שהקליפה בתוכו תדבק בו הקליפה, ומה שמתברר יותר נבלע בשאר האיברים, כנגד יצירה והמתברר יותר נכנס בלב, שהוא מלך כנגד אצילות, באופן שמתעלה לעשיה ויצירה בריאה אצילות. וכן במזבח היה מכל ד' יסודות, מיסוד הדומם מלח ומים שהוא עשיה, ומיסוד הצומח סולת ושמן ויין שהוא יצירה, ומיסוד הבעלי חיים צאן ובקר בבהמה, ותורים ובני יונה בעוף שהוא בריאה והמקריבים אותם שהם כהנים לוים וישראלים, והבעלים עצמם שהם מקריבים את עצמם, הוא אצילות. ויש שנאכל לאשים, וזהו לחמי לאשי, והוא עשיה. ויש ריח, והוא יצירה. ויש ניחוח, והוא בריאה. ויש לה', והוא אצילות.