תוכן

טז) ונודע, כי הז"א נחלק לשתי בחינות: מן החזה ולמעלה הוא בחינת אורות הסתומים שבו, ושם בחזה שבו, יש בו בחי' יסוד נעלם הראשון, אשר בו מזדווג עם לאה העליונה. ומן החזה ולמטה, אורות המגולים, וביסוד ההוא התחתון, מזדווג עם רחל התחתונה, כמבואר אצלנו בשער התפלה בענין תפלת המנחה. ונמצא, כי יש בז"א שתי הויות דמ"ה: אחת, במקום הסתום למעלה, ומן המילוי ההוא יצתה לאה, הנקראת חו"ה הראשונה. ומ"ה שני, במקום הגילוי למטה, ומן המילוי ההוא, יצתה רחל, שהיא חוה השניה. וכבר נתבאר, כי לאה היא אחורים החיצונים דאימא, שהיא דינין קשים ועוד שהיא למעלה במקום האורות הסתומים דז"א, ולכן אינה נמתקת, והיא דינין קשים, והנה להיותה בחינת דינין קשים מאד, אעפ"י שבעולם העליון נמתקה קצת, והיא קדושה כנזכר. הנה כאן בעה"ז, שהוא חומרי, כאשר נולד אדם הראשון, ויצתה עמו חוה הראשונה שהיא לאה, לא יצתה נמתקת, והיתה בחינת דינא קשיא, בסוד הקליפה, וזו היתה חוה הראשונה לילי"ת. ואח"ך יצתה חוה השניה רחל, שהיא בחינת ספירה העשירית דאצילות, שיש בה פנים ואחור, ואינה כמו לאה. וגם כי היא במקום אורות המגולים בז"א, ולכן נמתקה לגמרי, וזו נשארה עם האדם הראשון.