זהר

טז) שמשא בסיהרא, חדא אינון בלא פרודא, וסיהרא אע"ג דאיהו תחות שמשא, כלא איהו שמשא, בלא פרודא. ותחות האי, כלא איהו רעות רוח, ואסיר לאתדבקא ביה.

פירוש הסולם

טז) שמשא בסיהרא וכו': השמש בלבנה, היינו ז"א בזווג עם הנוקבא, הם אחד בלי פירוד, והלבנה, אע"פ שהיא תחת השמש, כי הנוקבא היא למטה ממדרגת ז"א, עם כל זה, בעת הזווג, הכל הוא שמש בלי פירוד, כלומר, שגם הלבנה נחשבת אז כחלק מן השמש, כי דבקות הרוחני פירושו השואת הצורה. וע"כ היא יכולה לקבל החכמה מהשמש שהוא ז"א, ואינה נחשבת למטה משמש. ותחות האי, כלא איהו רעות רוח, אבל אם ממשיך החכמה למטה משמש, שהם ז"א ונוקביה, נעשה הכל הבל ורעות רוח, דהיינו שנעשה קליפה ומזיק כנ"ל בדבור הסמוך, ואסיר לאתדבקא ביה, ואסור להתדבק בו.