פירוש הסולם
טז)
כזוהר הרקיע, ההוא דקיימא על גבי אינון משכילים וכו': והם מאירים כזוהר אותו הרקיע העומד על המשכילים האלו, שכתוב בו
ודמות על ראשי החיה רקיע כעין הקרח הנורא. והוא רקיע דישסו"ת,
זהר דההוא נהיר לאוריתא זהר דנהיר לאינון ראשי דההוא חיה,שזהר הרקיע זה הוא המאיר לז"א בכללו הנק' אוריתא, וכן מאיר להראשים של אותו החיה, הנקרא. אפריון. דהיינו שמאיר לקיימין וסמכין שמחזה ולמעלה דז"א. שהם הראשים, כלומר המשפיעים את הארת החכמה הנק' זוהר, אל האפריון.
ואינון ראשי אינון משכילים דנהרין תדיר: ואלו הראשים, שהם קיימין וסמכין עלאין דז"א, שהם נקראים משכילים, מאירים תמיד בלי הפסק.
ומסתכלן לההוא רקיע לההוא נהירו דנפיק מתמן, שמסתכלים לרקיע ההוא, לקבל האור היוצא משם. פירוש ב' מיני אורות נבחנים באותו הרקיע, הא' הוא הארת החכמה הנק'
זוהר, והב'
אור דחסדים מבחינת אוירא דכיא דאו"א עלאין, שהזווג שלהם
לא פסיק לעלמין, אבל אור הא' הנק'
זוהר הוא
זווג דפסיק ואינו מאיר תמיד. ואומר שאע"פ שהמשכילים מקבלים הארת חכמה מן הרקיע להשפיע להאפריון, והיה צריך להיות
זווגייהו פסיק שלא יאירו תמיד, אמנם אינו כן, אלא מאירים תמיד בזווג דלא פסיק ואומר הטעם , שהוא משום שהם מקבלים את האור דאוירא דכיא הנ"ל, שזווגו לא פסיק לעלמין, ומבחינת אור הזה הם מאירים תמיד. וז"ש
לההוא נהירו דנפיק מתמן, ואינו אומר לההוא זוהר דנפיק מתמן, דהיינו להורות על אור הב' הכלול ברקיע הנק' נהירו, ולא זוהר.
ודא איהו נהירו דאורייתא דנהיר תדיר ולא פסיק, וזהו ג"כ אור של הז"א בכללו הנק' תורה, שהוא מאיר תמיד בלי הפסק. כלומר, שהז"א בכללו אינו מקבל לעצמו בחינת הזוהר אלא אור הזה דלא פסיק בלבד כנ"ל.
