תוכן

טז) וז"ס שארז"ל, נובלות חכמה שלמעלה תורה, ונובלות בינה שלמעלה, שכינה. כי אור שנפל ונובלת מאור חכמה עליונה, שהוא אבא, ממנו נעשה התורה, שהוא ז"א. ומה שנפל מבינה שהיא אמא, ממנה נעשה שכינה, נוק'. כמ"ש, כי ז"א כשעולה למעלה, מעלה עמו מן אותו אור שנפל מלמעלה במקומו, מ"ן לאו"א, וחוזר עתה להעלות את הנובלות, וניצוצי הקדושה שירדו למטה. כי כמו שנשמת הצדיקים מעלין מ"ן לצורך זווג זו"ן, כן זו"נ מעלין מ"ן לצורך זווג או"א, מן אותן הנובלות שנפלו מהם למטה. ופי' הדברים, כי מ"ן של רחל הוא, שאנו מוסרין נפשותינו למיתה, ע"י נפילת אפים, ועם אותה העלאה של נפשותינו, אנו מעלין שם, מן ניצוצי הקדושה שבתוך הקליפות, אל רחל. וכן הצדיקים במיתתן, עולין ומעלין ניצוצי הקדושה עמהן, לצורך מ"ן של רחל, להזדווג ז"א בנוק', ודוגמא זו בזו"ן, כשעולין באו"א, בסוד יחוד שמע ישראל, ואז מעלין את ניצוצי הקדושה שירדו, מן נובלות של או"א, ומעלין אותם עד בינה, להיות שם בסוד מ"ן, להזדווג עם אבא.