זהר

טז) ת"ח, עבד קב"ה לדוד מלכא, חד סמכא מכרסייא עלאה, כאבהן. ואע"ג דאיהו כרסייא לגבייהו, אבל, בזמנא דאתחבר בהו, איהו חד סמכא, לאתתקנא בכרסייא עלאה. ובגין כך, נטל מלכותא בחברון, דוד מלכא, שבע שנין, לאתחברא בהו. והא אתמר.

פירוש הסולם

טז) ת"ח עבד קב"ה וכו'. בוא וראה, עשה הקב"ה את דוד המלך, שה"ס הנוקבא, לרגל אחד מכסא העליון, כמו האבות. פירוש. כסא העליון ה"ס בינה. האבות, ה"ס חג"ת שהם ג' רגלי הכסא הזה, והז"א תקן את הנוקבא, הנקראת דוד המלך, שתהיה לרגל רביעי לכסא הזה. ונמצאת הנוקבא במדרגה אחת עם האבות שהם חג"ת, כי נתקנה לרגל הכסא כמוהם. (ועי' לעיל בראשית א' דף ק"י  אות קי"ז ד"ה ואלו).
ואע"ג דאיהי כורסיא וכו': שואל ואע"פ שהיא כסא אל האבות כנ"ל. ואיך נאמר שנתקנה במדרגה אחת עם האבות להשלים ד' רגלי הכסא. ומשיב אבל הוא רק בזמן, שהיא נתחברה עמהם, להיות רגל אחד להתתקן בכסא העליון, ומשום זה קבל דוד המלך מלכות על ישראל בחברון שבע שנים כדי להתחבר בהם, בחג"ת. והוא נתבאר. (בפרשת לך לך דפו"י ע"ט אות ס"ה בסולם) שאומר שם, דדוד לית ליה לקבל מלכותא אלא עד דיתחבר באבהן, דאינון בחברון.
פירוש. כי מתחילה נבנית הנוקבא בסוד ב' מאורות הגדולים, דהיינו בקומה שוה עם ז"א מאחוריו, ואז שניהם משמשים בכתר אחד שהוא בינה. שז"א מקבל צד ימין שלה והנוקבא צד שמאל שלה. ואז נחשבים זו"ן לד' רגלין שלה, והיא נקראת כסא העליון. חג"ת דז"א הם ג' רגלי הכסא. והנוקבא היא רגל רביעי. באופן ששניהם שוים זה לזה. אמנם אלו המוחין נחשבים להנוקבא רק למוחין דאחורים, ובכדי להבנות במוחין דפנים, היא מתמעטת בסוד המאור הקטן, ואז יכולה לקבל מז"א מוחין דפנים. ומבחינה זו היא נעשית כסא אל ז"א מתחתיו. וכבר נתבאר כל זה באורך (לעיל בראשית א' דף ק"ד מאות קי"א עד אות קי"ח) ואין להכפיל דברים. באופן שיש ב' זמנים להנוקבא. מתחילה בקומה שוה לז"א, ואח"כ מתמעטת ונעשית קטנה ממנו.
וז"ש ואע"ג דאיהי כרסיא לגבייהו, דהיינו בזמן של מוחין דפנים, היא קטנה ממנו ונבחנת לכסא אל החג"ת דז"א. אבל בזמנא דאתחבר בהו, איהי חד סמכא לאתתקנא בכרסיא עלאה. דהיינו בזמן של מוחין דאחורים שנתחברה עם חג"ת דז"א בקומה שוה, הרי היא אז רגל אחת להתתקן בכסא העליון בשוה עם חג"ת דז"א. כי שניהם משמשים אז בשוה בכסא העליון שהוא בינה. גם נתבאר שם שלולא קבלה הנוקבא מקודם את המוחין דאחורים בסוד ב' המאורות הגדולים לא היתה יכולה לקבל אח"כ מוחין דפנים. ע"ש. וז"ש ובגין כך נטל מלכותא בחברון דוד מלכא שבע שנין לאתחברא בהו. כי מלכותא דחברון ה"ס המוחין דאחורים ומלכותא דכל ישראל היא מוחין דפנים. ואם לא קבל דוד המלך את מלכותא דחברון מקודם, שהם המוחין דאחורים, לא היה ראוי לקבל כלל את מלכות כל ישראל, שהם המוחין דפנים. וז"ש לעיל (בפרשת לך לך דפו"י דף ע"ט ע"ב דף כ"ו אות ס"ה בסולם) דדוד לית ליה לקבל מלכותא, אלא עד דיתחבר באבהן, שהם חג"ת, דאינון בחברון. דהיינו שצריכה להתחבר מקודם בקומה שוה עם החג"ת מאחורים, ולולא זה לא היה יכול לקבל המלכות השלמה שהיא מוחין דפנים.