זהר

טז) בזמנא דרעוא דא בעא לאתפשטא, נפיק האי נציצו דטמיר גו האי רעותא, בגין דאתחזי, ולא אתחזי לאתקיימא כגוונא דא.

פירוש הסולם

טז) בזמנא דרעוא דא וכו': בזמן שהרצון הזה, דהיינו או"א עלאין, הנקראים רעוא דרעווין, להיותם תמיד בחפץ החסדים, רצו להתפשט, דהיינו להאציל את ישסו"ת, המתפשט בהארת החכמה. יצא אותו הניצוץ הנסתר בתוך הרצון הזה, שהוא או"א, דהיינו שנגלה. ולא נגלה להתקיים באפן הזה שהוא באו"א, אלא שנמתק וקבל צורת ניצוץ המפתחא. פירוש. כי כדי להאציל את ישסו"ת, שיאירו בהארת החכמה, היה צריך להמתיק את המנעולא לצורת מפתחא. כי במקום שישנה המנעולא אין החכמה יכולה להתלבש שם.